התערבות

כל הזכויות שמורות לג'יי. קיי. רולינג ולחממה
הפאנפיק נכתב על ידי המשתמשות Dusk Till Dawn ו-Flares

"פחדנית!"
"אני לא!"
"את כן!"
"אני לא! מה את רוצה שאני אעשה כדי להראות לך?!" צעקה הילדה הימנית, עם השיער חום-ג'ינג'י המקורזל.
"תנשקי את פרד וויזלי!" אמרה הילדה השמאלית, עם השער השטני-בלונדיני הגלי.
"לבדנר את השתגעת?!" צעקה הרמיוני.
"לא... בואי נראה כמה את אמיצה", אמרה לבנדר.
"אני לא עושה את זה!" הרמיוני גרייג'נר התנגדה בתקיפות.
"טוב", ענתה לבנדר, ופנתה ללכת.
" טוב אני אעשה את זה!" אמרה הרמיוני.
"יופי", קראה לבנדר בטון בטוח וחייכה.
הרמיוני הסתכלה לשבריר שנייה על פרד, אשר סיפר בדיחה לכמה ילדות שנה חמישית.
״אבל מה אם זה ייפגע בו?״ שאלה הרמיוני.
״נו, בחייך״, אמרה לבנדר, ״זה פרד. הוא עוד ייצחק על כל זה!״
״טוב, נו״, השיבה הרמיוני, ״אני מקווה שאת צודקת...״
״אני תמיד צודקת״, אמרה לבנדר בהתנשאות, ״רק תשתדלי לא לנשק את ג'ורג' בטעות. קל להתבלבל ביניהם״.
אבל הרמיוני לא התבלבלה בין פרד לג'ורג'. אפילו לא פעם אחת.
היא חשבה על זה לרגע, זאת הולכת להיות הנשיקה הראשונה שלה.
אבל האם היא באמת מסוגלת לעשות לו את זה?
בסופו של דבר, היא הגיעה להחלטה: ״אני לא אתבלבל״, אמרה הרמיוני, ״אני אעשה את זה! בנשף!״
היא יצאה בעצבנות מהחדר, וירדה לקומה של ג'יני.
"הרמיוני, מה את עושה פה?" שאלה ג'יני.
"ג'יני, למה עשיתי את זה ?" שאלה הרמיוני, ״למה בכלל הסכמתי לזה?״
"על מה לעזאזל את מדברת?! תספרי לי את הסיפור מהתחלה", אמרה ג'יני.
הרמיוני סיפרה לג'יני את הסיפור, וג'יני הקשיבה, ולא אמרה דבר, מה שלא היה אופייני לג'יני.
"ו... זהו", אמרה הרמיוני וחיכתה לתגובתה של ג'יני.
כעבור שניות אחדות, ג'יני התאפסה על עצמה והתחילה לדבר.
"רגע, רגע, רגע... רגע, רגע, רגע-רגע! פרד? אח שלי?!" שאלה ג'יני.
לא, אז את פרד דורסט", אמרה הרמיוני וגילגלה עיניים.
"אני אוהבת את השירים שלו", אמרה ג'יני והתחילה לזמזם שירים.
"מה אני עושה?!" שאלה הרמיוני בזעם, וגרמה לג'יני להפסיק לזמזם שירים.
"זה מה שאת עושה", אמרה ג'יני, ״במקום לנצל את פרד לסתם איזו התערבות, אולי תתחילי לבלות איתו. תראי אם את מרגישה כלפיו משהו״.
״אבל אם לא ארגיש כלום?״ שאלה הרמיוני.
״אז פה תהיה לנו בעיה״.
״את לא עוזרת, ג'יני״, אמרה הרמיוני בכעס.
״טוב, אני לא מתכוונת לעזור לך לנשק את אחי הגדול בשביל איזו התערבות!״ אמרה ג'יני, וכעסה יותר מהרמיוני.
״נו, בבקשה, ג'יני״, התחננה הרמיוני, ״אם לא אעשה את זה לבנדר לא תרד ממני! היא תגרום לכולם לרדת עליי!״
ג'יני חשבה לרגע, מה היא תגיד להרמיוני.
״טוב, תקשיבי״, התחילה ג'יני בהיסוס, ״אחרי שאת מנשקת את פרד אני רוצה שתסבירי לו הכל! אני באמת ממליצה לך לבלות איתו כדי לראות מה את מרגישה כלפיו, כך שזה אולי יעזור לך. אבל אם פרד ייפגע מזה, זו כבר תהיה בעיה שלך״.
הדברים שג'יני אמרה לא כל כך עזרו להרמיוני.
הרמיוני רק חשבה על זה שהיא יוצאת הבנאדם הרע בסיפור.
אבל היא כבר אמרה ללבנדר שהיא תעשה את זה, היא לא יכולה להתחרט עכשיו.
היא תעשה את זה, גם אם היא לא מרגישה כלפיו כלום, היא תנשק אותו בנשף.

ביום הנשף

"את זוכרת מה את עושה?" שאלה לבנדר.
"כן", אמרה הרמיוני, שבדיוק סיימה לסרק את השער. "איך אני נראית לדעתך?"
"ממהם", ענתה לבנדר בהתרגשות, "אין מצב שפרד לא ישים לב עלייך".
לבנדר צדקה, אין בן שלא ישים לב להרמיוני, היא לבשה שמלה בצבע ורוד פנינה שמאותר בתחרה סאטן טול באותו צבע. (קישור לתמונת השמלה- https://li8.rightinthebox.com/images/384x50...6591109827.jpg)
נעלי העקב שנעלה היו קטנות בצע לבן, הייתה לה שרשרת עם תליון קטן של וורד לבן, שהתאים לנעליים, עם שרשת תואמת.
וגם תיק קטן באותו צבע, וטבעת מדהימה שענדה על אצבעה.
הרבה בנים הפנו את מבטם אל הרמיוני, אפילו כמה מהבנות הסתכלו בה בקינאה.
הנה הוא, בין כל המבטים, המבט של פרד היה הבולט מכולם.
פרד נעץ בה את מבטו, פיו פעור לרווחה, הוא הרגיש כאילו הוא לא יכול להתיק מבטו מהרמיוני.
עיניהם של הרמיוני ופרד ניפגשו, היא התקרבה אליו לאט, וחייכה.
כאשר הרמיוני נעצרה מול פרד, הוא חייך בחזרה.
״רוצה לרקוד איתי, פרד?״ שאלה הרמיוני.
פרד היסס, מה הוא אמור לענות? הוא מכיר את הרמיוני ארבע שנים, אבל מעולם לא הייתה ביניהם שיחה רצינית.
״את רוצה לרקוד איתי?״ שאל פרד, קולו היה גבוה מהרגיל.
״כן״, אמרה הרמיוני, עדיין מחייכת.
פרד הסמיק, היא באמת רוצה לרקוד איתו.
הוא שם את ידו השמאלית על מותנה של הרמיוני, היא נירתעה לרגע, אבל הניחה לו להשאיר אותה שם.
עם ידו הימנית הוא אחז באחת מידיה של הרמיוני, בזמן שהיא שמה את ידה הפנויה על גבו.
הם התחילו לרקוד. הריקוד היה רגוע ושקט, וללא קשר להתערבות המטופשת, הרמיוני נהנתה באמת.
"אז גריינג'ר, למה את רוצה לרקוד איתי?" שאל פרד.
"היי! אל תהפוך לי עכשיו למאלפוי!" אמרה הרמיוני.
"בסדר, אני אעשה את כל מה שהליידי פה אומרת", אמר פרד בקול טיפה יותר רם כדי שישמעו אותו.
"פרד, אתה יכול להביא לנו לשתות"? שאלה הרמיוני.
'כן, המפקדת!" אמר פרד והצדיע כמו החיילים.
הרמיוני טיפה צחקה, ופרד שמח לראות אותה צוחקת, אז הוא חייך והרמיוני חייכה אליו בחזרה, הוא הביט בעיניי הדבש של הרמיוני לזמן מה, והלך.
"אז מתי את מקיימת את התערבות", שאלה לבנדר, אשר הגיעה משומקום.
"בחצות" אמרה הרמיוני מבלי להסתובב ללבנדר.
לאחר רבע שעה, חזר פרד עם שתי כוסות של בירצפת.
"מה לקח לך הרבה זמן?!" שאלה הרמיוני, בזמן שהיא לקחה את כוסה.
"סתם, דיברתי עם לי וג'ורג'", ענה פרד.
פרד והרמיוני, רקדו עוד קצת עד שהיה הצלצול של חצות.
"שנה חדשה טובה, פרד", אמרה.
"שנה טובה, הרמיוני", השיב פרד בחזרה.
לפתע הרמיוני התקדמה הרכינה את ראשה קרוב יותר אל פניו של פרד.
פרד הבין מה היא מנסה לעשות, גם הוא רכן קרוב אלייה.
כל החוגגים הסתכלו עליהם, מוחאים כאפיים וצועקים ״הידד״.
אבל הרמיוני ופרד כאילו לא שמעו אותם.
הם הרגישו לבד, כאילו אין אף אחד בעולם חוץ מלבדם.
ההרגשה הייתה מדהימה, כאילו הם היו בתוך חלום, חלום מתוק מתמיד.
לשפתיה של הרמיוני היה טעם משונה ומתוק, וכך גם לשפתיו של פרד.
לאחר כמה דקות, הם ניתקו את שפתיהם זה מזו, ושניהם היו בהלם.
הרמיוני חייכה אל פרד, פרד ציחקק לו מרוב הלם.
״וואו...״ הוא התחיל לומר, בקושי נושם מרוב התרגשות, ״זה היה פשוט...״
אבל לפתע הרמיוני כבר לא חייכה, היא נישקה אותו בגלל התערבות, אבל עכשיו היא באמת הרגישה כלפיו משהו.
״הכל בסדר, הרמיוני?״ שאל פרד, והביט בדאגה בהרמיוני.
״אני...״ הרמיוני לא ידעה מה להגיד, איך היא תסביר לו?
הרמיוני התחילה לרוץ למועדון גריפנדור, ופרד אחריה. פרד כמעט השיג אותה, בכל זאת הוא יותר גדול, חזק.
"הרמיוני!!" צעק, "חכי!!!״
הרמיוני לא הקשיבה לו והמשיכה ללכת.
הרמיוני נכנסה למועדון, ופרד אחריה. הוא תפס את ידה, "הרמיוני! מה זה היה?"
הרמיוני הסתכלה עליו בלי להגיד כלום, ואז הצליחה להשתחרר מידו ועלתה לחדרה.
פרד רצה לעלות, אבל בגלל הכישוף שהוטל על המדרגות הוא לא יכל.
הם כל הזמן זזו ולא חזרו.
פרד מילמל קללה בשקט, ואז ג'ורג' הגיע.
״אחי, מה קרה כאן הרגע?״ שאל ג'ורג' את פרד. ״אז אתם ביחד עכשיו? למרות שלפי איך שהיא ברחה ממך ככה...״
פרד הסתכל על ג'ורג' בכעס, וג'ורג' שתק מייד.
״ברצינות, פרד״, המשיך ג'ורג' אחרי שניות אחדות, ״רוצה לדבר כל זה?״
״היא פשוט...״ אמר פרד, ״היא פשוט... היא רכנה לנשק אותי וזה הרגיש מדהים, אבל אז היא פשוט הלכה״.
״בנות...״ אמר ג'ורג', מנסה לעודד את פרד, ״לך תבין אותם״.
״אולי ג'יני תנסה לדבר איתה?״ שאל פרד את ג'ורג'. ״היא חברה טובה שלה, איתי היא לא מסכימה לדבר, אולי איתה היא תסכים״.
כעבור זמן מה, ג'יני הגיעה לחדר המועדון.
"ג'יני, בבקשה ממך לכי לדבר עם הרמיוני, ותבקשי ממנה שתרד", התחנן פרד, כמעט ירד על ברכיו.
"טוב״, אמרה ג'יני בעיפות, היא גילגה עיניים, והלכה.
לאחר איזה רבע שעה, שפרד חיכה וג'ורג' איתו, הדבר היחידי ששמעו את הצעקות שהרמיוני, "אני לא רוצה!", "תעזבי אותי בשקט!" וכל מני בסיגנון. כל פעם ששמע את הצעקות של הרמיוני, נצבט לו הלב, פרד לא ידע למה, האם בנשיקה אחת אפשר להתאהב? ועוד בהרמיוני? הבחורה הכי שונה ממנו בעולם! פתאום ג'יני ירדה ועצרה את מחשיבותיו של פרד, "נו מה היא אמרה?, היא יורדת?" שאל בקוצר רוח.
ג'יני לא אמרה כלום, רק הנידה את ראשה, והלכה בעיניים עצובות, וטיפה מיואשות.
פרד לא הגיב, הוא הרגיש כאילו משהו שבר לו את הלב, ובינתיים שעמד שם כמו בול עץ, חשב, האם אני אוהב את הרמיוני?

למחרת בבוקר, בגלל הנשף הארוך, היה להם יום חופש.
פרד חיכה בקוצר רוח ליד מעונות הבנות, קיווה לראות את הרמיוני יורדת במדרגות.
״עדיין מחכה לה?״ שאל ג'ורג'. ״אתה בכלל ישנת?!״
״עדיין מחכה לה, ולא, לא ישנתי״, אמר פרד בקצרה, מצב רוחו רע מהרגיל.
״בחייך״, אמר ג'ורג', ״מה פתאום אתה נותן לה לבלבל אותה ככה?״
פרד לא השיב, הוא שמע צעדים.
הרמיוני סוף סוף ירדה מחדרה ופנתה אל פרד.
״אני מצטערת״, היא אמרה, דמעות בעינייה, ״הייתי צריכה להגיד לך קודם״.
״לא, תתני לי לדבר קודם!״ אמר פרד.
״פרד, תקשיב...״
״לא הרמיוני״, פרד קטע את דבריה, ״את תקשיבי, כל הלילה אני מחכה לך רק בשביל להגיד לך את זה-אני אוהב או...״
״התערבתי עם מישהי!״ אמרה הרמיוני בקול רם כדי שפרד ייתן לה לדבר. ״התערבתי איתה... היא אמרה שאני פחדנית, רציתי להראות לה שזה לא נכון, אז אמרתי לה שאנשק אותך בנשף, בחצות. אני כל כך מצטערת, פרד, באמת שאני מצטערת״.
"מ-מ-מה...?" שאל פרד בגימגום.
"מה ששמעת", אמרה הרמיוני, בעודה בוכה.
אני לא מאמינה! פרד פשוט שבור! חשבה הרמיוני, שהסתכלה על פרד, השבור שעומד מילה.
"אני כל כל מצטערת", אמרה הרמיוני מנסה לגעת בידו של פרד.
"אל תיגעי בי!" אמר.
"סליחה", אמרה, בקצת פחד שהוא עומד להתפרץ עליה.
"אני לא מאמין שזה מה שעשית לי!" צעק פרד, וכל היושבים במועדון הסתכלו על השניים.
"פ-פרד..." גמגמה הרמיוני בלחש.
ובלי להוסיף כלום יצא פרד מחדר המועדון דרך החור שבתמונה, הוא סגר את התמונה כל כך חזק, שאמרה "היי! זה כאב!"
אבל הוא לא ביקש סליחה, לא היה אכפת לו מכלום.
בעודו יוצר החוצה לנשום לרווחה, דחף בדרך כמה תלמידים, הוא לא עצר לבקש סליחה, ולמזלו הרב אחד מהם היה ומאלפוי.
"מה קרה, וויזלי?" שאל מאלפוי בליגלוג.
"לא עניינך!" אמר פרד בעצבנות ובקוצר רוח.
"מה קרה? משהי שברה לך את הלב?" שאל מאלפוי עם חיוך ערמומי מתנוסס על פניו.
"אולי", ענה פרד בקוצר רוח.
"כמובן, ראיתי את הנשיקה אתמול. איזה מסכן אתה, להתנשק עם בוצדמית, אני לא יכול לתאר את רמת הסבל שעברת", אמר מאלפוי באדישות.
"היא לא בוצדמית!!!" ענה בכעס.
"הו, היא בוצדמית ועוד איך...״ ענה מאלפוי.
פרד הלך, לפני שיחשוב אפילו על להרביץ למאלפוי, הוא היה כל כך עצבני, שיכל להרביץ סתם!!!

הרמיוני נשארה במועדון, בוכה בעוד כולם מסתכלים עלייה, תוהים מה קרה.
״את ניצלת את אח שלי?״ שאל ג'ורג'.
״ג'ורג', אני...״ היססה הרמיוני, ״אתה בטח שונא אותי עכשיו, נכון?״
ג'ורג' הסתכל על הרמיוני בכעס, מבטו התרכך לאט לאט.
״אני לא שונא אותך״, הוא אמר בקצרה, ״אני פשוט לא מבין למה פגעת בו ככה!״
״אני יצאתי לא בסדר, אוקי?! אני כבר הבנתי שיצאתי לא בסדר! אבל אתה חייב להאמין לי, אני באמת התחלתי להרגיש כלפיו משהו!״
״גם הוא מרגיש כלפייך משהו!״ צעק ג'ורג'. ״היית צריכה לראות אותו, מחכה לך ככה מחוץ למעונות כל הלילה! איך לעזאזל יכולת לעשות לו את זה?!״
״הוא... הוא מרגיש כלפיי משהו?״ שאלה הרמיוני, מופתעת.
״אוך, בנות...״ אמר ג'ורג'. ״זה לא ברור? הוא ניסה להגיד לך עכשיו שהוא אוהב אותך!״
״אבל הוא בחיים לא יסלח לי״, ענתה הרמיוני בעצב.
״אני מכיר אותו״, אמר ג'ורג', ״יבוא יום והוא יבין שאת באמת אוהבת אותו. בסופו של דבר הוא יסלח לך״.

פרד, יצא החוצה מהטירה בסערה, והלך לכיוון האגם, שם הוא ישב ונשם לרווחה את האוויר צלול כיין, וגם המי האגם צלולים כל כך שהצליח לראות את בתולות הים.
לפתע מישהי מתיישבת מאחוריו, "פ-פרד" גמגמה.
פרד חשב שזאת הרמיוני, "אמרתי לך, שאני לא רוצה לראות אותך!" אמר בכעס.
"זאת לא הרמיוני, זאת לבנדר, לבנדר בראון", אמרה.
"א-אה...אוקי, סליחה על הכעס, חשבתי שאת משהי אחרת", אמר בעודו מסמיק.
"זה בסדר, אני יודעת מה עובר עליך, ואני גם יודעת שהרמיוני אוהבת אותך, ואתה אוהב אותה, אז למה אתם לא ביחד?״, שאלה.
"כי היא נישקה מגלל איזה שהיא התערבות מטומטמת", ענה.
"אויי", הסמיקה לבנדר, "זאת כנראה באשמתי".
"מה?" אמר בלבול פרד.
"כן, אני גרמתי לה לעשות את זה", אמרה בבושה.
"טוב, לה לא ישנה את המצב", אמר בטיפה אדישות בקולו.
"למה?" שאלה.
"כי ככה", ענה באידשות.
"למה לא? חיים רק פעם אחת, אם אתה אוהב אותה והיא אוהבת אותך,תגיד לה! באמת, בגלל שתערבות תפסיד את אהבת חייך?!" שאלה.
"לא! אני אוהבת את הרמיוני!", אמר
"יותר חזק!" אמרה.
"אני אוהב את הרמיוני!" צעק, והלך לחפש את הרמיוני. "תודה", אמר ללבנדר, והיא טיפה הסמיקה וחייכה אליו חיוך בישן.

פרד הכיר את הרמיוני מספיק טוב בשביל לדעת איפה הכי אוהבת להסתובב.
הוא הלך לחפש אותה בספרייה, היא אכן הייתה שם.
הרמיוני, שהחזיקה ספר, אך לא באמת קראה בו, ישבה ובכתה בשקט.
״שלום״, אמר פרד בעדינות.
הרמיוני קראה קריאת הפתעה והתחילה לדבר במהירות.
״אוי, פרד, אני כל כך מצטערת... לא רציתי שזה ייצא ככה! אני באמת התחלתי להרגיש כלפיך משהו...״
״הרמיוני...״ התחיל פרד לדבר, אך הרמיוני קטעה אותו.
״אני אבין אם לא תסלח לי...״
״הרמיוני...״ חזר פרד.
״אבל בבקשה״, המשיכה הרמיוני, ״תנסה לחשוב על זה, תנסה לסלוח לי...״
״הרמיוני!״ אמר פרד, כמעט צועק. הרמיוני השתתקה. ״אני מבין, באמת. אני סולח לך״.
"מ-מה?" גמגה הרמיוני.
"מה שממעת", ענה וחייך עליה.
"א-אתה ס-סולח ל-לי?" גמגמה הרמיוני.
"כן, בפעם המאה כן!" עדיין מחייך.
"למה?" שאלה
פרד התחיל לספר את כל סיפור-עם לבנדר ומה שקרה, ובסוף אמר, "הרמיוני, אני אוהב אותך".
"גם אני" אמרה והתחילה להסמיק.
הפעם פרד זה שרכן לנשק אותה, ולא הפך, והנשיקה הייתה כמו שהרמיוני ופרד זכרו אותה, מתוקה.
לאחר כמה זמו נפרדו, ושנהם הסמיקו, ובמיוחד פרד, הרמיוני התחילה לצחחק, ואיתה פרד