ג'יני והרמיוני-המלחמה

ג'יני ישבה על מיטתה במחילה ונאנחה. כמה זמן לא ביקרה במקום הזה... בביתה האהוב. לפתע נשמעה דפיקה על הדלת. ג'יני רצה בקחילות למטה, פתחה את הדלת וראתה את הארי, רון ו... הרמיוני. ג'יני הייתה מבולבלת. "מה היא עושה כאן?" לחשה באוזנו של רון. "היא והארי חברים. שכחתי לכתוב לך..." ענה לה רון בלחישה. "אתה יודע שאני רוצה את הארי הרבה זמן. איך שכחת?" התרגזה ג'יני, אבל בשביל לא להחראות כמו מארחת לא מנומסת, היא חייכה חיוך רחב ואמרה: "היכנסו, הארי, רון, הרמיוני..." הרמיוני שמה לב לקרירות שבקולה של ג'יני כאשר פנתה אלייה, ואמרה: "אז... ג'יני... לא נפגשנו כבר הרבה זמן... מאז שהיינו בני 17, לא? ואת היית בת 16... ועכשיו אנחנו בני 25... איך הזמן טס, לא?" "לא, לא ממש. אצלי הוא עבר די לאט. אין לי בן זוג, אני יוצאת לדייטים פה ושם אבל... לא, אין לי בחור קבוע. הזמן זוחל אצלי. אולי אצלך הוא לא, כי יש לך חבר... גם החיים עברו לי בטיל כאשר הייתי בת הזוג של הארי." אמרה ג'יני, כשלפתע צץ במוחה רעיון. "הארי, שמעתי שהרמיוני בוגדת בך. עם מאלפוי! אני רצינית." ג'יני הייתה מוכנה לעשות הכל בשביל להחזיר לעצמה את הארי. הארי נעץ בה מבט המום. "את בטוחה?" הוא אהב את הרמיוני וחשד שג'יני מנסה לסכסך בניהם. "בטוחה. מיליון אחוז." הארי ניגש אל הרמיוני ואמר: "הרמיוני, אני רוצה לשאול אותך משהו... הבנתי שאת עם מאלפוי. זה נכון?" אמר הארי באוזנה של הרמיוני. "מה?!" הזדעזעה הרמיוני. "ממש לא! מי אמר לך את זה?" "ג'יני." אמר הארי, והוסיף: "ואני מאמין לה. יותר מאשר לך, בכל אופן..." הרמיוני התחילה לבכות. "אבל זה לא נכון!" אמרה. הארי לא השתכנע. הפעם הראשונה בה אמרה הרמיוני שהיא לא עשתה כלום, נשמעה יותר מדי מבוהלת ומכחישה לדעתו של הארי. "אז אני הולכת עם רון להוגסמיד..." מלמלה הרמיוני ומשכה באף. "לאכול משהו." הוסיפה. רון שמע את שמו והביט על המקרה בדיוק בזמן בשביל לראות את ג'יני והארי מתחבקים ואז מתעתקים, ואת הרמיוני בוכה מתעתקת. רון קם ורץ מספיק מהר בשביל לתפוס בכתפה של הרמיוני ולהתעתק יחד איתה.  כשהגיעו אל הוגסמיד רון תפס את ידה של הרמיוני ונישק אותה, ואז במהירות התנתק ממנה, בחשש שהגזים הפעם. הרמיוני חייכה ונישקה אותו. היא חשבה על הארי. היא עדיין אהבה אותו. את רון לא. ואז היא חשבה על הנקמה בג'יני, וחייכה. זו הייתה תחילתה של מלחמה.

		הפרק הבא