את זוכרת..?

את יודעת, אני עדין זוכר את הפעם הראשונה שנפגשנו, את אולי לא מאמינה, אבל אני באמת זוכר, בעצם, אני זוכר את הפעם הראשונה שראיתי אותך, אני זוכר שרקדת..

כמו מלאך ששט בין עננים, היית מרחפת על הרצפה כציפור חופש, אני אפילו זוכר כמה דחית אותי, כל כך הרבה פעמים, שזה כבר נהיה משחק בעיניך, חשבת שגם בעיני, אבל זה לא, זה מעולם לא היה משחק בעיני.

כי הייתי מאוהב בך עד מעל הראש, הייתי מאוהב בכל מילה שיצאה מבין שפתייך, בכל מבט שהיית שולחת לעברי, בכל חיוך שעלה על פניך היפים. הייתי מאוהב בדרך בא את גורמת לדברים להראות מאתגרים ממש שהם באמת, כי כזאת היית, מאתגרת.

אני זוכר שהסכמת, הסכמת להיות איתי, אני זוכר שאמרת שזה רק כדי שאפסיק לחפור לך, אבל שנינו ידענו שזה שקר. את זוכרת את הנשיקה הראשונה שלנו? כנראה שלא, היית שיכורה מידי..

אני זוכר את הטיול הראשון שלנו בפארק, אני זוכר שלא הפסקת לצחוק, וזה כל כך שימח אותי, הייתי מאושר באותו הרגע. מאושר לראות אותך מחייכת את חיוכך המתוק, מאושר לשמוע את צחוקך, כקול פעמונים.

את יודעת, לפעמים אני שואל את עצמי, בכלל אהבת אותי אי פעם? האם אחרי הפעם הראשונה שיצאנו הפכת את זה שוב למשחק? אני תוהה אם זו לא הייתה הצגה..

את זוכרת את המסיבה הראשונה שלנו? זוכרת ששנינו השתכרנו עד אובדן חושים? את זוכרת את החדר הקטן שבקצה המסדרון? את המיטה השוכנת בו? את זוכרת את זה? אני לא זוכר, הלוואי שהייתי זוכר, אם הייתי יודע לא הייתי משתכר לעולם, הייתי נוצר כל שניה איתך.

אם הייתי יודע הייתי שומר עליך, אם הייתי יודע הייתי עושה הכל למענך. אז זוכרת את הפעם הראשונה שאמרת לי שאת אוהבת אותי? אני זוכר את גל האושר שעבר בגופי, אני זוכר שהבטתי לך בעיניים ועניתי לך באותך שלוש מילים פשוטות, אני זוכר את הניצוץ בעיניך.

אבל עכשיו אני תוהה אם זה לא היה רק חלק מההצגה, אני תוהה אם בכלל התכוונת לזה.

את זוכרת את המיטה שבחדרי? את זוכרת שפתחתי את הדלת? את זוכרת את הסוף של זה? את זוכרת איך סיימת את זה? את זוכרת את מבט התדהמה שהיה לי בעיניים? אני זוכר את תחושת הבגידה העמוקה שהציפה אותי,

אותך הציפה רגשת חרטה? את זוכרת את המצעים הלבנים? את זוכרת את הרגעים שלך איתו? את זוכרת את הנשיקות עם אחי?

את זוכרת ששברת ליבי?