סיפורה של האישה השמנה

עכשיו שהיו במקום פתוח יכלה סוזן לראות ממש את אביה: הוא היה גבוה ומרשים ואפילו מעט מעורר יראה, היה לו שיער חום כהה וגלי שנפל לו על הכתפיים, עיניים זהובות נוצצות שהיה נראה שבחנו כל פרט ברחוב המוגלגי. וגלימה ארוכה בצבע אדום שני בוהק, סוזן חשבה שהוא נראה נפלא ולא הפסיקה להסתכל אליו אפילו שנכנסו לסימטת דייאגון סוזן לא הסירה את מבטה ממנו, היא אפילו לא שמה לב שהם נכנסו לגרינגוטס.
הם התחילו ללכת בין שולחנות השיש הגבוהים וראו גובלינים בכל הגדלים מודדיםמודדים, שוקלים ובוחנים אוצרות מכל הסוגים: מטבעות זהב וכסף, תכשיטים מדהימים, אבני חן ואפילו שטרות מוגלגים. סוזן לא ידעה לאן להסתכל, כל דבר מדהים יותר מקודמו. לבסוף הם נעצרו מול שולחן השיש הגבוה ביותר שהיה ממש בסוף האולם
"אוו מר גריפינדור ואיזה יצור מכוער" אמר הגובלין בנימה מלגלגת, "תיזהר בלשונך" אמר גודריק ברשמיות מעט מאיימת, כל הגובלינים בחדר פנו לראות את המתרחש ואחד מהם אפילו נפל מכיסאו ארצה, גודריק הרים יד מאיימת לכיוון שרביטו, פתאום התפרצה סוזן לשיחה ואמרה בקול צפצפני "שלום אני סוזן, סוזן גריפנדור" "מצחיק מאוד ילדה, ואני "בביטי רביטי" אין אדם כזה "סו-זן גרי-פינ-דור" שקרנית" הוא אמר בקול כל כך מלגלג כל כך עד כשגמר לדבר פרץ בצחוק מרושע, כמה גובלינים הצטרפו לצחוקו, וברגע אחד נראה הבזק אור ירוק והגובלין המלגלג נפל ארצה פסוק איברים- מת. כל האולם השתתק ודמם מלבד סוזן שנצמדה לאביה רועדת ומצייצת "שתקי ילדה טיפשה" הוא אמר בקול עצבני אך סוזן רק רעדה יותר "קרושיו" צעק גודריק, וצרחה איומה מפלחת אוזניים יצאה מפיה של סוזן. "עוד מישהו רוצה קצת" צעק גריפינדור.

הפרק הקודם		הפרק הבא