פריחת הנרקיס השחור

נרקיסה שיחקה באצבעותיה בעצבנות, היא הקשיבה לקריאת השמות, מקווה שתורה לעולם לא יגיע.

"בלק, נרקיסה." המכשפה המבוגרת בעלת המבט החודר קראה בשמה.

נרקיסה הלכה בצעדים הקטנים ביותר שלה לכיון השרפרף בעל שלושת הרגליים, מבועתת ממה שהמצנפת המרוטה שעליו תגיד.

כשאותה מכשפה מבוגרת הניחה את המצנפת על ראשה, היא עצמה את עיניה בחוזקה.

"מה כל כך מפחיד אותך, נרקיסה?" המצנפת שאלה בקול מאובק בתוך ראשה "מה את חוששת שיקרה?"

"למה זה חשוב בכלל?" נריקסה פתחה את עיניה בהפתעה, היא לא ידעה שהמצנפת תדבר בתוך ראשה. "פשוט תמייני אותי לסלית'רין ונגמור עם זה." היא לוחשת את המילים במוחה.

"אבל את לא מתאימה לסלית'רין, יקירתי." המצנפת המשיכה לדבר, מתעלמת מבקשתה. "את לא שאפתנית במיוחד, ואין אפילו שביב של ערמומיות."

"אני טהורת דם!" נרקיסה התחננה "אני שייכת לסלית'רין!"

"סלית'רין אינה רק לטהורי דם, יקירה." המצנפת דחתה שוב את נרקיסה. "ואת לא תשתלבי שם, את יותר מתאימה להפלאפף, או לרייבנקלו. אפילו בגריפינדור חייך יהיו קלים יותר." שמץ של רחמים נשמע בקולה של המצנפת.

"בבקשה ממך!" נרקיסה התחילה להתחנן. "אבא שלי הוא..." דמעה זלגה מעינה, מכתימה את גלימתה החדשה.

"הירגעי, יקירה." המצנפת אמרה בעדינות. "למה שלא תלכי לרייבנקלו? שכלך יקבל הכרה שם." היא מציעה.

"לא. בבקשה, אני לא רוצה להיות כמו אנדי!" נרקיסה מתחילה לרעוד. "בבקשה, פשוט תמייני אותי לסלית'רין."

"את מתכוונת לאחותך הגדולה, יקירה?" המצנפת מונחת כבר כמעט עשר דקות על ראשה של נרקיסה הקטנה. "שיבצתי אותה לגריפינדור, מה רע בכך?"

"אבא שונא את אנדי." נרקיסה מנידה בראשה בחדות. "הוא אפילו לא רוצה לראות אותה יותר מאז שהיא בגריפינדור!"

"אם את מתעקשת..." המצנפת פותחת בהיסוס. "אז אשלח אותך לשם, אבל חייך לא היו קלים... סלית'רין!" המצנפת הכריזה בקול לאחר כמעט שתיים עשרה דקות.

נרקיסה מורידה את המצנפת ורצה בהקלה אל השולחן של ביתה החדש, נבעלת בחיבוק של אחותה הגדולה.

ואז, כשזרועותיה של בלטריקס עדיין סביב כתפה היא מציצה לכיוון השולחן המרוחק...

שם צופה בה בשתיקה, האחות האחרת.

אנדרומדה שפניה מכווצות בדאגה.

הפרק הקודם		הפרק הבא