דמעות של אושר

וואו, לא פרסמתי פה שנים. מה קורה וזה? כתבתי קטע סקורבוס כי באמת צריך עוד כאלה באתר. תכתבו גם! מקווה שתאהבו 3>

*רק מציין שזה פיק ישן ממש שטיפה פיתחתי, אז הגיוני שהוא לא טוב במיוחד. 

אלבוס וסקורפיוס היו ביחד כבר כמה חודשים.

המשפחות שלהם למדו לקבל את זה, והם היו מאושרים.

אבל סקורפיוס הרגיש שמשהו לא בסדר. אחרי שהוא הכיר את המשפחה של אל, ונפגש אתם הרבה פעמים, הוא חושב שהוא התחיל להתאהב ברוז.

הוא היה חייב לבדוק אם זה נכון. ומה הדרך הכי לגיטימית לבדוק? לנשק אותה כשאין אף אחד בסביבה! אז זה מה שסקורפיוס עשה.

הוא היה בארוחת ערב עם משפחת פוטר ומשפחת גריינג'ר - וויזלי, אצל משפחת גריינג'ר - וויזלי, מה שהיה טוב, כי הוא ניחש שבאיזשהו שלב רוז תשתעמם ותעלה לחדר שלה.

הוא ניחש נכון.

אחרי הארוחה היא חמקה כדי שההורים לא יראו אותה, ועלתה לכיוון החדר שלה.

סקורפיוס הסתכל שכולם עסוקים בלדבר ולפנות את השולחן, ושכולם מסתכלים לכיוון אחר, ועלה למעלה.

מה שהוא לא ידע, היה שאלבוס ראה את שניהם. אלבוס החליט ללכת אחריהם. התחילו לעלות לו דמעות בעיניים מהמחשבה שהוא יכול למצוא את סקורפיוס בוגד בו עם רוז. הוא שמע את סקורפיוס דופק על הדלת של רוז, ואת רוז מכניסה אותו פנימה. הוא חיכה, לא יודע אם להיכנס, לדפוק בדלת, או פשוט ללכת. אבל הרצון לדעת אם סקורפיוס בוגד בו גבר על הכל. הוא המשיך את המדרגות שנשארו עד החדר של רוז, ועמד מול הדלת. הוא הצמיד את האוזן לדלת, ומאחר והדלת לא הייתה סגורה כמו שצריך, היא נפתחה מעט. אבל רוז וסקורפיוס לא שמו לב. הם היו עסוקים מדי.

נראה לי שאפשר להבין במה.

אלבוס מלמל, "אני לא מאמין," ואת זה הם שמעו. אבל אלבוס כבר היה בדרך למטה, עם דמעות בעיניים. הוא עצר באמצע הדרך. אם הוא ירד, כולם יראו אותו ויתחילו לחקור אותו, וממש לא היה לו מצב רוח. אם הוא יעלה חזרה, הוא יראה את סקורפיוס ורוז. הוא חזר כמה מדרגות אחורה, ונעל את עצמו בשירותים. אלבוס בכה בטירוף. הוא לא יכל, לא רצה להאמין שסקורפיוס עשה לו את זה. ועוד עם רוז? היא מהמשפחה שלו! מה הוא חשב, שאלבוס לא יגלה? ורוז! איך היא יכלה לשתף איתו פעולה כשהיא ידעה שאנחנו ביחד?! טוב, היינו.. אני פשוט לא מאמין. לאלבוס לא היה מושג כמה זמן הוא כבר בוכה בפנים, עד שהוא שמע דפיקה על הדלת.

"אל?" הוא שמע קול מוכר. מוכר מדי.

"לך מפה, אני לא רוצה לדבר איתך."

"אל, בבקשה. אני מצטער.."

"לא. ואל תקרא לי אל. בשבילך זה אלבוס." הוא ידע שהמשפט הזה יפריע לסקורפיוס. אבל לא היה לו אכפת. זה הגיע לו. אלבוס היה נותן הכל לראות את הפרצוף הפגוע של סקורפיוס אחרי שהוא אמר את זה. הוא יכל לדמיין את הפרצוף מהקול של סקורפיוס. סקורפיוס ידע שזה שאל יבקש ממנו לקרוא לו אלבוס משתווה ללהיפרד ממנו. אז הוא ראה אותם. ואין לו מושג כמה סקורפיוס מצטער על מה שהוא עשה. סקורפיוס הבין שהוא סתם מנסה לסבך את עצמו. החיים שלו לא כאלה מסובכים. בעיקר לא חיי האהבה שלו. כי הוא מאוהב באלבוס. אבל עכשיו אלבוס לא יודע את זה.

"לא, אני לא הולך אלבוס. אני מבקש רק שתקשיב לי. אני יודע שאתה כועס, ואני לא מבקש ממך לדבר, אני רק רוצה שתקשיב, בבקשה."

אלבוס שתק לכמה שניות, ואז מלמל, "אני מקשיב."

"אני יכול להיכנס?" סקורפיוס שאל. "אני לא ממש רוצה שכולם יוכלו לשמוע.."

הייתה שתיקה לכמה זמן, ואלבוס פתח את הדלת, עם עיניים אדומות מבכי.

סקורפיוס הרגיש צורך לחבק אותו, אבל הוא ידע שקודם הוא חייב לו הסבר.

סקורפיוס קירב את ידו לפניו של אלבוס כדי לנגב את דמעותיו, אבל אלבוס הזיז את ידו. סקורפיוס השפיל את מבטו, פגוע מעט אבל מבין את אלבוס, והתחיל לדבר.

"אני.. אני באמת לא יודע למה עשיתי את זה. אין לי כל הסבר, לא הייתה לי שום סיבה לסבך משהו לא מסובך, ובכל זאת עשיתי את זה. אני חושב.. שפשוט פחדתי. פחדתי שזה יקרה, וככל שהפחד התפתח יותר, פירשתי את זה כרגשות אליה, זו הייתה טעות כל כך גדולה, ואני כל כך מצטער שעשיתי את זה

זה גרם לי להבין שאני לא אוהב אף אחד, א ף  א ח ד אחר חוץ ממך, ואני מבין לגמרי אם אתה לא רוצה אותי יותר, ואם אתה רוצה להעיף אותי עכשיו ו-"

אלבוס חפן את לחיו של סקורפיוס, משתיק אותו. הייתה ביניהם שתיקה מביכה של כמה שניות שנראו לסקורפיוס כמו נצח, ואז אלבוס התקרב ונישק אותו. נשיקה קטנה, רק כדי להגיד שהוא סולח לו והכל בסדר. סקורפיוס הצמיד את מצחו של אלבוס לשלו, רפרף את שפתיו על אלו של אלבוס, ולחש אל שפתיו.

"אני כל כך כל כך מצטער. אני באמת מצטער. אני כל כך אוהב אותך, איך אני יכול לפצות אותך על המעשים המטומטמים שלי?"

אלבוס נישק את סקורפיוס שוב.

"רק… אל תחזור על זה.. אוקיי? אני לא יכול בכלל לתאר לך כמה כואב ופוגע זה היה לראות אתכם.."

אלבוס השפיל את מבטו.

סקורפיוס הזיז את ידו לסנטרו של אלבוס, והרים את ראשו למעלה.

"אני לא מתכוון לחזור על זה יותר אף פעם. אני מרגיש כל כך רע עם עצמי, אני כל כך, כל כך, כל כך אוהב אותך וכל כך, כל כך, כל כך מצטער," לסקורפיוס כבר עמדו דמעות בעיניים.

"היי, סקור, אל תבכה.. זה בסדר.. מבטיח שלא תחזור על זה?"

"יותר ממבטיח."

הם יצאו אחד מהידיים של השני והתקדמו לכיוון הדלת, וממש כשסקורפיוס הושיט את ידו לידית, אלבוס תפס בידו, עצר אותו, וסובב אותו אליו.

"גם אני אוהב אותך, סקורפיוס."

ואז, אז הדמעות שעמדו לסקורפיוס בעיניים התחילו לרדת. אבל הפעם, זה היה מאושר.