דרמיוני-פיקצר

דראקו נכנס לביתו, הוא סיים את עבודתו שעה מוקדם יותר וחשב לעשות לאסטוריה הפתעה.
היה שקט בבית, הוא התקדם לעבר חדר השינה וראה את אסטוריה מתנשקת עם לא אחר מבלייז זאביני.
הוא סגר את דלת החדר בשקט ויצא מהבית.
ליבו נשבר לרסיסים, הוא באמת חשב שמה שיש בינו לבין אסטוריה אמיתי...

הרמיוני ורון אכלו ארוחת ערב, היה מין מתח בשולחן, או שהיא סתם דמיינה את זה.
כבר הרבה זמן היא חשה שזה לא מה שהיה פעם, האהבה, כאילו נעלמה.
היא רצתה להיפרד ממנו, אבל לא היה לה את האומץ, זה ישבור את ליבו.
רון לעומת זאת לא חשב ככה, מבחינתו האהבה רק התגברה מיום ליום, והוא רצה לעבור שלב ביחסים בניהם.
הם גמרו לאכול והרמיוני הלכה לעבר המטבח, שחזרה עם הקינוח היא ראתה את רון כורע ברך, בידו קופסה קטנה עם טבעת.
העוגה נפלה בידה של הרמיוני ודמעות עלו בעיניה.
״אני מצטערת רון״ הוא החלה לבכות ״הייתי צריכה לספר לך כמה ממזמן ולא למשוך את השקר עד עכשיו״
״מה?״ רון שאל ״למה את מתכוונת״
״אני ממש מצטערת רון, אבל זה פשוט לא זה, כבר המון זמן אני לא מרגישה אליך כלום...״
היא יצאה החוצה בריצה והתעתקה.
•
היא התיישבה על ספסל שהיה ממול לכביש הראשי בלונדון והחלה לבכות.
החל לרדת גשם, ״היום הזה רק נעשה גרוע יותר ויותר״ חשבה לעצמה.
לידה התיישב גבר שנראה בערך בגילה, היא לא ראתה את פניו מכייון שהיה עליו צעיף וכובע צמר.
מעל לספסל היה עץ, אשר הגן עליהם מפני הגשם, ובגלל שהוא רק התחזק הם נותרו תחתיו, שותקים.
לפתע, ענף נשבר מין העץ ועמוד ליפול על הרמיוני.
הגבר משך אותה לכיוונו שלא תיפגע מין הענף והם נפלו למדרכה, שהיא שוכבת עליו.
ראשיהם התקרבו אך לפתע שניהם קלטו מול מי הם עומדים.
״גריינג׳ר?״ ״מאלפוי?״ הם צעקו באותו הזמן, הם זינקו מיד לעמידה ונעמדו.
דראקו ניקה את בגדיו מין הבוץ ושאל ״מה את עושה פה?״ ״כלום״ היא אמרה והתעתקה.
•
יום לאחר המקרה, לא הרמיוני ולא דראקו הצליחו להוציא אחד את השני מהראש.
ללא סיבה.
הרמיוני החליטה ללכת לבית קפה, לנקות את הראש ולשכוח קצת מרון.
היא פנתה למארח ושאלה אותו אם יש מקום פנוי לאחד.
הוא ניענע בראשו לשלילה אך אמר שיש שולחן לשניים אשר יושב בו בן אדם אחד והיא תוכל להצטרף אליו אם לא אכפת לה.
היא הסכימה והמארח הוביל אותה את השולחן.
״מאלפוי?״ ״גריינג׳ר״ הם אמרו יחד, כאשר הרמיוני התיישבה בשולחן.
הם עמדו להמשיך אך המלצרית קטעה אותם ושאלה מה הם רוצים להזמין.
״חביתה עם בייקון וקפה אספרסו בבקשה״ דראקו ביקש, ״מה שהוא לקח״ הרמיוני ביקשה והמלצרית הסתלקה.
״אז...״ אמר דראקו ״למה בכית ביום ההוא על הספסל?״ ״אני יכולה לשאול אותך בדיוק אותה שאלה״ היא ענתה לו בחזרה.
״אני אספר אם את תספרי״ דראקו השיב עם חיוך קטן.
״אוקיי״ היא ענתה וסיפרה לו על הצעת הנישואים של רון ועל הרגשות שנעלמו עם השנים.
״אז את והסמור עדיין יחד?״ הוא שאל ״לא, בהתחשב בזה שסירבתי להצעת הנישואים שלו, אמרתי שאני לא אוהבת אותו יותר ועזבתי את הדירה המשותפת שלנו, עכשיו תורך״ היא ענתה
הוא סיפר לה על אסטוריה, ועל האירוסים שלהם, ועל הבגידה שלה עם חברו הטוב.
״אתה בסדר?, זאת אומרת, אתם מאורסים!״
״היינו מאורסים״ הוא קטע אותה ״אחריי שראיתי אותה בוגדת בי לא הרגשתי כלום, לא שנאה, לא כעס רק בילבול.
למה זה לא מפריע לי? שאלתי את עצמי?״
השניים המשיכו לדבר עד אשר שמו לב שבילו יחד שעתיים, בלי לצעוק אחד על השני.
הם שילמו את החשבון ויצאו מהמסעדה.
״אז...״ אמרה הרמיוני ״א אני אשל אשלח לך ינשוף״ דראקו גמגם.
היא באה לחבק אותו והוא הושיט את ידו ללחיצה ואז שניהם קלטו את הבלבול והיא הושיטה יד ללחיצה והוא לחיבוק ויצא להם מין חיבוק לחיצת יד מביך משהו.
״בי דראקו״ היא נפרדה ממנו לשלום ״ביי הרמיוני״ הוא השיב וכל אחד פנה לדרכו.
רק בלילה, אחריי שכבר נכנסו למיטה, קלטו שקראו אחד לשני בשמו הפרטי.
•
בגלל שהרמיןני עזבה את הדירה לא היה לה איפה לגור, ולכן בלילה הראשון לאחר הפרידה היא ישנה בפונדק הקלחת הרותחת.
אך הבינה שזוהי חלופה זמנית ושתצטרך למצוא דירה בקרוב.
בוקר אחד התעוררה לקול נקישות בחלון, היא הסתכלה וראתה שמדובר בינשוף בצבע בלונד בהיר, לא היה קשה לנחש למי הוא שייך.
היא קמה מהמיטה החמימה, פנתה לכיוון החלון ולקחה את המכתב מרגלו של הינשוף.

הרמיוני היקרה,
נזכרתי שאמרת שעזבת את הדירה שלך ושל הסמור, אני כרגע ולבדי ואחוזת מאלפוי די גדולה, ובכן, חשבתי אם את רוצה, ארמ, לגור אצלי ביינתים?
דראקו לוציוס מאלפוי

הרמיוני שירבטה על גב הקלף שהיא תגיע בעוד כמה שעות ושלחה את הינשוף עם התשובה.
היא החלה לארוז, לא היו לה הרבה פריטים כי היא השאירה את רובם בביתה הקודם עם רון, היא ראתה במעשה זה השארת תקופה זאת מאחור ופתיחתה של תקופה חדשה.
את מעט הפריטים שכן היו לה ארזה במזוודה אחת והתעתקה לאחוזת מאלפוי.
היא עמדה מול השער הגדול ולרגע אחד נזכרה בכל העינויים שעברה שם.
היא הביטה בידה, שנשארו עליה צלקות, ונכנסה לבית.
היא דפקה על דלת הכניסה הגדולה, וגמדונת
בית קטנה פתחה לה את הדלת.
״שלום גבירתילי, אדונילי דראקו נמצא בסידורים והוא יחזור מאוחר יותר״ אמרה הגמדונת בקול דק וגבוה ״להראות לך את חדרך?״
״אני אשמח״ ענתה הרמיוני ״אבל בבקשה, קראי לי הרמיוני ולא גבירתילי, אתם לא פחות טובים מאיתנו...״
אומנם עברו כמה שנים מאז הקומה אגודת אלר״גה על ידי הרמיוני אך היא עדיין היתה קיימת.
״בסדר הרמיוני, בואי אחריי״ ענתה הגמדונת והובילה אותה במעלה המדרגות״
היא לקחה את המזוודה שלה ושמה את כל הבגדים בארון.
״תרצי לדעת היכן הספרייה?״ שאלה הגמדונת
״אני אשמח״ הרמיוני ענתה בחיוך.
ספריית משפחת מאלפוי היתה ענקית, והרמיוני בילתה שם שעות.
היא נשאבה לתוך העולם המופלא הזה של הספרים(בדיוק כמונו).
•
כשדראקו חזר לביתו הוא שאל את לולה(הגמדונת) איפה הרמיוני, היא אמרה לו שהיא בספריה.
הוא ראה אותה יושבת על כיסא, ישנה.
היא הייתה עם חולצה קצרה, הוא פשט את מעילו והניח אותו עליה, הוא הרים אותה על ידיו ונשא אותה לחדרה.
אחריי שהניח אןתה במיטתה וכיסה אותה בשמיכה הוא שמעט אותה לוחשת ״אל תלך, תישאר איתי״ והוא נשאר.
•
״טוב ילדים״ אמר דראקו ״זה מספיר להיות, נמשיך את הסיפור מחר...״
״אבל אבא״ קראה רוז ״רק עוד קצת, אולי תספר לנו איך הצעת נישואים לאמא?״
״כן״ אמר סקורפיוס ״רק עוד קצת״
״מחר,אני מבטיח, עכשיו לכו למיטה, מאוחר״
הם עלו למיטתם ודראקו הלך למיטתו גם הוא, הוא נכנס מתחת לשמיכה וחיבק את אישתו שישנה שם ״לילה טוב מיוני״ הוא אמר ועצם את עיניו.