A special Christmas present

היי כולם, זה הפיקצר הראשון שלי, מקווה שתאהבו אותו ואשמח לקבל ביקורות ודעות שונות עליו.

 ויתור זכויות- אני לא מתכוונת להרוויח כסף מהפאנפיק, והדמויות שייכות רק לגיי קיי רולינג.

"דראקו, בוא תעזור לי לקשט את העץ!" "שנייה מיוני אני מכין קפה ובא, בינתיים תבחרי את השילוב הכי טוב שאת מוצאת על השרשראות" "דראקו אתה יודע שאני לא טובה בקישוטי חג מולד!" "את טובה בהכל, את הרמיוני" אמר דראקו בנימה משועשעת. "אתה יודע שזה שהצלחתי בכמה לחשים לפני עשרים שנה לא אומר שאני טובה בהכל" אמרה הרמיוני, מגלגלת עיניים.

"סתם צוחק.."  אמר דראקו שהפתיע את הרמיוני מאחורי גבה וחיבק אותה. "אני חושב שזה." אמר דראקו והרים שרשרת בצבעים אדום וירוק. "תעזרי לי?" דראקו לקח קצה אחד של השרשרת והרמיוני קצה אחר, ויחד ליפפו את השרשרת מסביב לעץ האשוח שבקצה דירתם.

 הדירה של הרמיוני ודראקו הייתה קטנה, חדר שינה אחד, חדר עבודה, שירותים, מטבח וסלון. הרמיוני ודראקו ישבו על הספה בסלון וצפו בסרט. "אני אלך להכין פופקורן" אמרדראקו. "כן ו-, אך הרמיוני לא הספיקה לסיים את המשפט "עם חמאה במיוחד בשבילך?" חייך אליה דראקו. "כנראה שאני פשוט מכיר אותך טוב מדיי" קרץ דראקו והלך אל המטבח.

לאחר כמה דקות נשמע צלצול בדלת. "הזמנת מישהו?" שאל דראקו מהמטבח. "בערב חג מולד?" שאלה הרמיוני וקמה מהספה לכיוון הדלת. "זה בטח אחד השכנים" אמרה הרמיוני בזמן שפתחה את הדלת. "רון?"

"הרמיוני...אני ממש מצטער, לא הייתי צריך לעזוב אותך, אני באמת מתחרט על זה ואני רוצה שנחזור.." רון תקרב אל הרמיוני וליטף את כף ידה, אך הרמיוני הדפה אותו בחוזקה. "תגיד אתה רציני?!" אמרה הרמיוני והפעם הגבירה את קולה. "אתה חושב שאתה יכול לזרוק אותי ואז פשוט לחזור אחרי חצי שנה ולצפות שאני אחזור אליך? לצפות שהכל יהיה כרגיל אחרי הלילה ההוא?" "מיוני. עם מי את מדברת שם?, דראקו צעק לה מהמטבח בקול מסוקרן.

"מי זה? זה מי שאני חושב שזה?" רון דחף את הרמיוני הצידה ונכנס אל הדירה. דראקו ורון עמדו אחד מול השני במבטים קפואים. "מה הוא עושה פה ?" שאל בנימה מזלזלת. "מה חשבת? שאחרי מה שקרה הכל יחזור להיות כרגיל? מאז הלילה ההוא היא איתי. ועכשיו הגיע הזמן שלך ללכת, וויזלי." אמר דראקו, ארס נוטף מקולו. "לא חשבתי שתרדי לרמה כזו נמוכה"  רון אמר ויצא מדירתם , רוקע ברגליו וטורק אחריו את הדלת.  "אל תתייחסי אליו" אמר דראקו, מלטף הרמיוני את השיער. "בואי, נמשיך את הסרט" אמר ומשך את הרמיוני אל הספה, אך היא עדיין לא יכלה שלא לחשוב על הלילה ההוא. הלילה שבו הכל השתנה.

בבוקר חג המולד הרמיוני שמה לב שהיא ודראקו נרדמו אחד על יד השני, שכובים על הספה. הרמיוני הלכה לחדר האמבטיה, והתארגנה. "חג מולד שמח" אמר דראקו ונישק את גבה החשוף . "הבהלת אותי. " אמרה הרמיוני בחצי חיוך.  דראקו לפתע עטף את הרמיוני והרים אותה על כתפיו, סוחב אותה אל הסלון. "דראקו עצור!" קראה שראתה מה יש בסלון. "מה זה?" "מה לא ראית את המתנות ש'סנטה' הביא?" שאל בשעשוע. "לא. ואתה?" "לא" ענה לה. "שנפתח ביחד?" "תמיד”  השניים התיישבו על הרצפה שליד העץ, וניגשו אל המתנות. "מסתבר שיש פה רק שתיים ." מלמל דראקו.                                 "אני אתחיל" אמר דראקו ומשך את המתנה שהיה רשום עליה 'דראקו' בכתב מסולסל ויפה. החבילה היתה מרובעת, בצבע טורקיז עם נקודות לבנות, עטוף בסרט ורוד. דראקו משך את אחד הקצוות של הסרט. "זה.. מה שאני חושב שזה?" בתוך החבילה נחה לה תמונה , שחרחרה ולא מובנת, של מה שנדמה כמו עובר. " את בהריון? " הרמיוני נראתה שמחה ולחוצה בו זמנית. "כן. עשיתי בדיקות לפני חודשיים, והתוצאות היו חיוביות. לא ידעתי אם לספר לך.." הרמיוני השפילה את מבטה. "חשבתי שתעזוב אותי אם תדע   שאני בהריון. שתילחץ.. או תברח." דראקו הרים את ידו מיד אל ראשה והרים את מבטה לעיניו. "תסתכלי לי בעיניים" דראקו ביקש. "אני בחיים לא אעזוב אותך." הבטיח. "עכשיו את" אמר לאחר כמה רגעים של שקט. הרמיוני התכופפה והוציאה ממתחת לעץ את החבילה. החבילה הייתה כל כך קטנה. שידיה של הרמיוני יכלו לכסות את כל המתנה. החבילה היתה מרובעת, ורדרדה עטופה בסרט סגול. הרמיוני פתחה את מכסה החבילה, ועיניה נמלאו דמעות . הי6א חיבקה חזק את דראקו ולא ידעה מה להגיד. "אני מניח שזה כן?" שאלה דראקו, משועשע. בתוך החבילה היתה מונחת טבעת יהלום קטנטנה, ופיסת נייר עם הכתובת 'תתחתני איתי?'  דראקו לקח את הטבעת מהחבילה, ושם אותה על אצבעה של הרמיוני. "אוהבת?" שאל. "מאוד" ענתה לו, ודראקו משך אותה אליו. השניים התנשקו נשיקה חזקה, עד שלא נותר לשניהם אוויר יותר , ופשוט נצמדן אחד אל השני, בשקט.

-----

שבוע עבר, הרמיוני סיפרה להוריה, דראקו לאמו, וכולם התחילו לתכנן את האירוע. הכל כבר היה מוכן, חוץ מפרט אחד קטן, השמלה. הרמיוני, נרקיסה, ומוניקה (אמה של הרמיוני) היו בתאי המדידה, מחפשות שמלת כלה שתתאים. "כנסי לתא, השמלה הזאת נראית יפה מאוד" אמרה נרקיסה והושיטה להרמיוני שמלה צחורה כשלג, צמודה במותן ומתרחבת מתחת, עם עיטורי כסף של פרחים.  הרמיוני נכנסה לתא המדידה, וניסתה לשים את השמלה בזהירות האפשרית, כשצלצול הטלפון קטע אותה. "הלו?" "הרמיוני, תקשיבי, אני-" "רון, אני ממש לא מעוניינת לדבר איתך, בטח שלא ביום הזה" קטעה אותו בגסות. "רגע הרמיוני, תקשיבי לי. בבקשה. ביום שבאתי אלייך, לפני שבוע, הייתי שתוי. לא ידעתי מה אני אומר או עושה. אני מצתער. גם על זה שנפרדתי ממך.  "רון.. אני ודראקו-" "מתחתנים, אני יודע, רק היה חשוב לי לבקש סליחה, ולומר..לומר מזל טוב" זה היה נשמע כאילו קשה לו, כואב לו לומר את זה. לרגע הרמיוני ריחמה עליו, אך אז נזכרה בכל מה שקרה, הסיבה שהיא בכלל לא איתו עכשיו. "תודה רון, זה חשוב לי, אמרה בקרירות , ניתקה והמשיכה למדוד את שמלתה. היא יצאה החוצה , הסתכלה במראה, ומיד הרגישה שזו השמלה שהיא הולכת ללבוש ביום חתונתה.

הרמיוני הלכה, לבושה בשמלתה, מאחוריה שובל של פרחים, ואנשים מצלמים אותה מכל עבר. הרמיוני היתה כל כך מאושרת, סוף סוף, להיות עם מישהו שאכפת לו ממנה. היא לא חשבה על שום דבר עכשיו, לא על הכתבים והצלמים שיחכו לה אחרי החתונה, לא על החברים שלה, שלהם תצתרך להסביר את הכל, איך היא הייתה עם הנער שאמלל את שנותיה בהוגוורטס, ולא על רון.  היא לא חשבה על היום הזה שבו הם נפרדו. הבר הקטן שבו הם היו, רון היה זעוף מהרגע שבו הארי וגיני נפרדו והוציא את זה על הרמיוני. עוד משקה ועוד משקה.. טוב זה גורם לומר דברים שתתחרט עליהם. העלבות, עלבונות, וזיכרונות מהוגוורטס. איך בהתחלה אף אחד לא סבל את הרמיוני,איך שהיא הפכה לחתול. אך הקש ששבר את גב הגמל, היה שרון התחיל להרביץ לדראקו, שרק ניסה להגן עליה. הרמיוני לקחה את דבריה והלכה. אך כרגע שום דבר מזה לא הטריד אותה, הדבר היחיד שהיא חשבה עליו היה הלילה שהולך להיות היום. הלילה שישנה את חייה.

---

"האם אתה, דראקו לוציוס מאלפוי. מסכים לקחת לאישה את הרמיוני גריינג'ר, ולאהוב אותה עד סוף ימי חייך?" "אני מסכים" אמר דראקו, לא מהסס לרגע. "והאם את, הרמיוני ג'יין גריינג'ר, מסכימה לקחת לבעלך את דראקו מאלפוי, ולאהוב אותו עד סוף ימי חייך?"  הרמיוני חייכה. "אני מסכימה".