The Avenger

*כל זכויות היוצרים שמורות לריק ריירדן ולאולפני "מארוול" ואני לא מתכוונת להרוויח כסף מפאנפיק זה*

*עלילת הפאנפיק מבוססת בחלקה בלבד על סרטי  הנוקמים ומתבססת ברובה על הספרים של ריק ריירדן- בנוסף, בפאנפיק הזה הנוקמים לא מתפרקים*

עברו שבעה חודשים מאז המלחמה עם גאיה.

פרסי כבר חזר ללימודים ב"תיכון גוד", בכיתה י"ב.

יום שישי היום, אנבת' צריכה להגיע, ופרסי לא ידע מה לעשות עם עצמו מרוב התרגשות..

כל היום הוא ספר את הדקות עד לרגע שבו היום המייגע הזה ייגמר כבר.

ההמתנה כבר התחילה להימאס עליו. ההתרגשות, ה-ADHD והדיסלקציה לא משתלבות כל כך טוב ביחד.

בדיוק כשכבר עמד להשלים עם העובדה שהיום לא ייגמר ושהוא יישב לנצח בשולחן השני שבטור האמצעי, בשיעור מתמטיקה מהגיהינום, ולעולם לא יראה שוב את אנבת',

הוא כמעט התחרש מהצלצול הקולני שהושמע ברמקולים של בית הספר.

*הערת המחברת- ADHD- הפרעת קשב, ריכוז והיפראקטיביות, שבספר 'פרסי ג'קסון וגנב הברק' מוזכר שיש כמעט לכל החצויים

(כמו גם דיסלקציה), בשל אינסטינקטים מולדים לשימוש בקרב*

פרסי דחף את הספרים והמחברות שלו לתיק ורץ אל השער במהירות שיא, שלא תבייש את הרמx על סטרואידים.

תוך מספר שניות הוא כבר רץ ברחובות ניו יורק, בדרך הקצרה ביותר לדירה שלו של אימא שלו ושל פול.

בדרך כלל, כשפרסי עבר במקום הוא פגש את גרובר, שהשגיח על הדריאדות ,הנריאדות והאאורות בפארק אבל היום- גם אם מרכבת השמש תתרסק בדיוק מולו ואפולו יצא ממנה ויתחיל

לחבר שירי האיקו גרועים במיוחד על האדירות של עצמו, הוא לא יעצור....

לרוע המזל, להקת כלבי השאול שיצאה מהשאול דרך שער אורפיאוס, הריחו את פרסי וחשבו לעצמם הממ.. דווקא באלי איזה חצוי לקינוח לפני שאני חוזר לשאול.. רק חטיף קטן לשיפור המצב רוח..     

לא היו מעצבנים ובלתי מזיקים כמו אל השירה והשמש- אלא יותר כמו.. טוב, כמו כלב לברדור בגובה 50 מטר...

"נו באמת! לא יכולתם לבוא מחר? או מחרתיים? אני לא כזה טעים, באמת!" פרסי נאנח, וחמשת כלבי השאול השחורים נהמו וחשפו שיניים אל פרסי,

כמחליטים איזה חלק יקבלו לאחר שיגברו על ארוחת הצהריים שלהם.

פרסי נעמד בתנוחת קרב והוציא את אנקלוסמוס מכיס מכנסי הג'ינס שלבש,

"טוב, אני מניח שמישהו יצטרך לתת לכם טרמפ בחזרה לטרטרוס, ומסתבר שהמישהו הזה, הוא אני"

פרסי הוריד את המכסה מעל אנקלוסמוס והסתער.

*הערת המחברת- השער של אורפיאוס הוא סלע שמהווה כניסה לשאול, נמצא קצת צפונית לאגם הדרומי בסנטרל פארק, לפי הספר "תקוות האולימפוס" מאת ריק ריירדן*

הוא נלחם כמו שד, ההוריקן שזימן תקף את כלבי השאול מאחוריו והחרב שלו איידה כל כלב שהעז לעמוד מולו.

בזמן שנלחם, בני התמותה שטיילו באזור נכנסו לפאניקה. בכל ימיו כחצוי פרסי לא ראה תגובה כזאת.. מוצדקת, למתקפה של מפלצת.

כנראה שהערפול עשה עבודה טובה הפעם, והראה לבני התמותה משהו שהם לא יסתקרנו לגביו, ולא יפריעו לחצויים מסכנים אמיצים ויפים כמוהו לעשות את העבודה שלהם.

לאחר כמה דקות, כלבי השאול נעלמו וחמשת ערימות החול הזהוב כבר נשטפו לאגם הקרוב, סירנות משטרת ניו יורק נשמעו מרחוק, ופרסי חצה בלוקים שלמים בריצה מהירה לעבר הדירה של אימא שלו..

שם מחכה לו אנבת'.

בלי לדעת,

שמישהו צופה בו.

		הפרק הבא