הוגוורטס סיטי

הרמיוני נשענה על הכיסא עם ידיה על ראשה והביטה בשדרה השמינית השקטה מלאת המדשאות שבו גרה.

היא גרה ברובע המעורבים, ממש בקצה הרובע, בגבול עם רובע גריפינדור.

יש בהוגוורטס סיטי חמישה רובעים: רובע האפלפאף, רובע רייבנקלו, רובע גריפינדור, רובע סלית'רין ורובע המעורבים.

היא במקור מהרובע הגריפינדורי.

היא קמה ונכנסה אל תוך הדירה שלה, אותה חלקה עם בן זוגה הסלית'ריני.

זה למה היא חייה ברובע המעורבים.

זה נהוג, שכל מי שחי עם מישהו מרובע אחר יחיה במעורבים. גם כל המיוחדים גרים שם.

כל האנשים הכי מיוחדים ומסקרנים גרים שם.

לדוגמא, הזוג שגר ממול הדירה של הרמיוני הוא זוג גאה, שני גברים מהרובע הצהוב שהתאהבו.

ובתכל'ס, הכי שווה לגור שם.

הרחובות שקטים ורוב הזמן ריקים מאנשים.

אבל בלילה, וכל לילה, כולם הולכים למעודונים אזוריים. אבל הרמיוני ודראקו הולכים רק למועדון אחד.

"הסיכה".

"הסיכה" נמצא באמצע העיר, והוא המועדון הכי גדול בעיר.

הוא לא חלק מרובע של אף אחד. הוא נמצא במין מקום כזה שנקרא "מעגל ההנהלה", שם נמצאים כל החשובים של הוגוורטס סיטי.

החל מהיועצת לשעבר של המזכירה בלובי של העירייה, וכלה בראש העיר, או 'המנהל'.

>^<

דראקו נשכב על הספה בסלון של הדירה וקרא ספר.

הרמיוני נשכבה לידו והתחפרה בתוך ידיו.

"איך להכניס את חברה שלך למיטה? באמת?", היא צחקה כשראתה את כותרת הספר.

"נו, הרקולס, אני צריך לדעת", הוא אמר ונשק לראשה.

מאז שהם התחילו לצאת הם קראו אחד לשניה הרקולס, כי ככה השמות שלהם מתחברים הכי יפה.

"אז, פנסי ובלייז באים היום לסיכה?", היא שאלה ברכות.

"יש להם איזו שהי ארוחה אצל אמא של פנסי", הוא אמר וגילגל את שיערה הגלי סביב אצבעו, "הם לא יכולים להבריז".

היא צחקה וחזרה להתחפר בתוך ידו.

"מה עם הארי וג'יני?", הוא שאל והרים את ראשה כדי שתסתכל עליו.

"אני מניחה שהם יכולים לבוא, אבל מולי לא תשחרר את רון בקלות", הרמיוני אמרה בחיוך.

"למה?", הוא שאל והחזיר לה חיוך.

"כי מולי גילתה אתמול שלבנדר בהריון".

"היא בחודש שני כבר", הוא גילגל עיניים.

"אבל הוא אמר לה רק אתמול", היא אמרה.

"מה דעתך שנעשה גם ילד?", דראקו שאל.

היתה שתיקה ארוכה ביניהם. הם דיברו על זה הרבה. לא דיברו, התווכחו.

הרמיוני לרוב ניצחה בוויכוחים, ואמרה שהיא עדיין לא מוכנה לזה.

ומה דראקו יכול לומר? הוא יכול להכריח אותה להיות בהריון ולהוליד לו ילד?

"למה אנחנו עדיין מדברים על זה, דראקו?", היא אמרה בייאוש. נדירות הפעמים שהם קוראים אחד לשני בשמותיהם הפרטיים.

"הרקולס", הוא ליטף את ראשה ברכות.

"לא", היא אמרה וקמה, "אני עדיין לא מוכנה לילד, וזאת כבר הפעם השלישית שאתה שואל את זה החודש!", אוי לא.

הוא קם, נעמד מאחורייה וליטף את כתפייה.

היא הסתבבה אליו, "די עם זה!", היא צעקה והלכה לחדר עבודה שלה.

הרמיוני עובדת בתור אמנית אנונימית, וחדר העבודה שלה הוא בעצם סטודיו.

אם שמעתם על "טאקירה", זאת היא.

היא היתה באמצע ציור נוף, שכנראה יימכר במכירה פומבית במעגל ההנהלה, ואיזה אוליגרך רייבנקלואי שחושב שהוא יותר חכם מכל העולם יקנה אותו בסכום כסף מוגזם, ולמוכרים אין מסננות, אז כל הכסף הולך ישר אלייה, בלי לעבור בבנק גרינגוטס.

דראקו דפק על דלתה עשר פעמים, ואז כבר נמאס לו.

"הרמיוני גריינג'ר! תפתחי לי!", הוא צרח ובעט בדלת.

תוך כדי שציירה היא שמה לב ששפתייה רעדו וירדה דמעה על לחייה.

"הרמיוני!", הוא צעק, קולו נשבר.

היא פרצה בבכי כשדלת הסטודיו נפתחה בבעטה.

היא הרגישה את ידיו החמות מלפפות את גופה.

הוא סובב אותה אליו והדביק נשיקה ארוכה על שפתייה הרועדות, "אנחנו לא חייבים", הוא לחש לה.

הם הפגישו מצחים והיא לחשה לו, "אבל אני רוצה".

		הפרק הבא