אבק פיות

ממש השקעתי בפרק הזה, ואני חושבת שהוא חמוד ומצחיק ואני מתה עליו.
תהנו ותגיבו הרבהה!

ג'יימס פוטר בהה בריקנות בתקרת מיטת האפיריון שלו, בחדר מספר 24, במדרגות הלולייניות, באגף הבנים, במגדל גריפינדור, בהוגוורטס, אנגליה.

"אלוהים אדירים!" קרא לפתע חברו הטוב ביותר של ג'יימס פוטר, הידוע גם בשמו השני: סיריוס בלק. "עשה לי טובה, קרניים, צא מהחדר! אני מנסה לכתוב מכתב אהבה לבחורה השווה השחרחורת ההיא מרייבנקלו, וזה לא הכי קל בעולם כשאתה נמצא בחדר, ואפילו לא עושה שום דבר!" סיריוס היה היפראקטיבי מושבע.

 בלי לאבד קשר עין עם התקרה, ג'יימס זרק עליו כרית.

"בחייאת, קרניים, תעשה משהו!" התרתח עליו סיריוס.

"אני חושב, רך כף, זה מה שאני עושה! אבל חשיבה זו כנראה הנאה השמורה רק לי..." ענה לו ג'יימס תשובה שנונה.

ובלי לאבד קשר עין עם הנייר, סיריוס זרק עליו כרית. "נו באמת, אולי במקום לרדת עליי תעזור לי?! המכתב הולך ככה:

"לילדה השווה השחרחורת מרייבנקלו,

העיניים שלך כחולות כמו שלי, השיער שלך מהמם, הגוף שלך פשוט מושלם.

אני אוהב אותך. בא לך לצאת איתי להוגסמיד ביום שישי הקרוב?

                                                                    סיריוס בלק."

ג'יימס נפל מהמיטה בבת אחת והתפתל על הרצפה, אוחז בבטנו ודופק במרפקו על השטיח, בוכה מרוב צחוק. סיריוס הביט בו במבט נעלב וילדותי. "מה, זה לא היה טוב?" הוא שאל וחיכה שג'יימס יפסיק לצחוק.

זה לא קרה.

אחרי עשר דקות שג'יימס נקרע מצחוק על הרצפה, הוא סוף סוף נרגע, ומחה דמעות צחוק מעיניו. "מה כל- כך מצחיק?" שאל סיריוס בקול נעלב.

"זה לא מצחיק, רך כף, זה עצוב. למה אתה חושב שתצליח לגרום לה לצאת איתך אם:

א. אתה "אוהב" אותה רק בגלל המראה החיצוני שלה, ב. אתה אפילו לא דיברת איתה פעם אחת, ג. אתה ממש לא יודע לכתוב מכתה אהבה, ו-ד. הכי גרוע!- אתה אפילו לא יודע איך קוראים לה!" ספר ג'יימס באצבעותיו.

"אבל אני חתיך!" קרא סיריוס. "זה לא מספיק," הצהיר ג'יימס בביטול וקרע את הדף לעשרות חתיכות קטנות.

"ועכשיו, אחרי שבנדיבותי הרבה עזרתי לך-" התחיל ג'יימס לומר.

"עזרת לי כמו שהדיונון הענק יכול לעזור לי..." מלמל סיריוס בשקט.

"לא מרוצה? לא צריך!" אמר ג'יימס. "ראפרו!" הוא הוסיף, ובהינף שרביט חתיכות הנייר התחברו בחזרה לדף אחד. סיריוס לקח אותו בחזרה, ממורמר.

"אז כמו שאמרתי," המשיך ג'יימס, "אחרי שבנדיבותי הרבה עזרתי לך, הגיע תורך לעזור לי." סיריוס השלים עם רוע הגזירה. "במה לעזור?"

"באיך ל-" ג'יימס הפסיק את שטף דיבורו. "לכתוב! גיטרה! לשיר! לקנא!" עיניו החלו לנצוץ. "זהו זה, רך כף, אתה גאון!" הוא קרא בשמחה.

"באמת?" שאל סיריוס בתערובת של פליאה, בלבול ושמחה.

וביחד הם החלו לרקום תוכנית...

                                             @@@@@@@

"ג'יימס פוטר רוצה לשיר שיר לאהובת ליבו!" בום. "ג'יימס פוטר רוצה לשיר שיר לאהובת ליבו!" בום. ג'יימס פוטר רוצה לשיר שיר לאהובת ליבו!" בום. סיריוס בלק עבר דלת דלת באגף הבנות ואמר את אותו הדבר. כעבור 5 דקות כל בנות גריפינדור היו בחדר המועדון, עם עיניים נוצצות ושפתון מוגזם, כולן מקוות שהן תהיינה הבחורה שלה השיר יהיה מיועד.

חוץ מאחת.

וזה מה שקרה בחדרן של כמה בנות, שנייה לאחר שסיריוס אמר את המשפט הרגיל וסיים אותו עם ה"בום" הרגיל.

"בואו, בואו, בואו נרד!!! לפני שנפספס, מהר, בואו נרד..." אמרה ילדה שחורת שיער וחומת עיניים, מקפצת במקומה בהתרגשות. "כן, קדימה!!!" אמרה עוד ילדה בעלת שיער חום ועיניים כחולות. "שרק לא יתחילו בלעדינו!" היא החליקה את חולצתה, נרגשת.

"רדו אתן, אין לי כוח..." אמרה עוד ילדה, בעלת עיניים ירוקות ושיער אדמוני.

"אין כזה דבר "אין לי כוח!" הצהירה שחורת השיער, שבעצם שמה היה סופי, בהחלטיות ותפסה בחוזקה בידה של הג'ינג'ית, שבעצם שמה היה לילי אוואנס.

"נכון מאוד!" אמרה הילדה בעלת השיער החום, שבעצם שמה היה ג'יין. היא הצטרפה לסופי ותפסה בידה השנייה של לילי. "אבל זה ממש ברור שזאת תהיי את. הוא מחזר אחרייך כבר 4 שנים!" אמרה סופי ללילי. "ואז הוא יגלה פתאום שאת לא שם? את תעשי לו בושות רציניות, ילדה!" נזפה בה ג'יין.

"בעיה שלו," הפטירה לילי. "אני לא הולכת."

"את כן!" צעקו שתיהן. בזה הסתיים הוויכוח ההגיוני והמנומק של השלוש, וכעת לילי אוואנס יושבת בעדר של בנות עשרה, או בנות "הגיל המגעיל," כלשונו של אביה, ורוצה פשוט לסתום את האוזניים ולא לשמוע יותר את הבנות השטחיות והרדודות האלה, שכל מה שמעניין אותן זה רכילויות, המגזין "למכשפה", איפור ושחקני קווידיץ'. ושחקני קווידיץ' זה כולל את ג'יימס פוטר, שאותו היא לא סובלת בכללי.

היא ידעה שהיא הרבה יותר מעבר לשטחית ורדודה.

היא הייתה חכמה, היא אהבה ליצור, לכתוב ולקרוא, לשיר, לרקוד, לשחק בשיעורי דרמה ולנגן. היא אהבה להבין משמעות של דברים לעומק. והיא אהבה לדעת שהיא מיוחדת, שלא כולן הן כאלה.

היא שנאה את ההרגשה שבגלל שהיא מיוחדת, קשה לשאר הבנות להתחבר אליה, אבל היא לא ידעה למה היא מתרחקת משאר הבנות.

אבא שלה הסביר לה פעם שאמנים, אנשי רוח ואנשים עמוקים, יודעים להעסיק את עצמם לבד, ולכן הם לא זקוקים כל כך להרבה חברה.

אבל לילי רצתה כל כך את החברה הזו. אבל בכל פעם שהייתה מפוצצת את הבועה של עצמה, ומנסה להתחבר, או אפילו סתם להיות ידידותית כלפי אנשים, הם היו דוחים אותה, או מדברים איתה שתיים- שלוש מילים ואז פונים לחבריהם.

ואז, ממש באותו הרגע היא הבינה עוד סיבה מדוע שאר הבנות כל כך לא ידידותיות כלפיה, דווקא שם, כשהיא יושבת ביניהן: בגלל ג'יימס פוטר. בגלל שהוא ניסה לחזר אחריה, בגלל שהוא נתן לה תשומת לב, בגלל שהוא כל פעם מחדש הזמין אותה לצאת איתו, בגלל שהוא היה חתיך.

הן קינאו בה בגללו.

זה כמובן מאוד החמיא לה, שמישהו מחזר אחריה, אבל רק אילו זה לא היה הבנאדם שאותו היא הכי שונאת בעולם אחרי ורנון, החבר של אחותה פטוניה!

"אז, גבירותיי וגבירותיי, חיכיתן לזה, אה?" פתח סיריוס  שעמד במרכז חדר המועדון וקרץ, כמו מנחה מצועצע של תוכנית טלוויזיה מוגלגית. "ובלי עיכובים מיותרים, נתחיל בשיר של ג'יימס פוטר, המוקדש לאהובת ליבו!" מיליון בנות מארבעת הצדדים של לילי החלו לצווח בקולות גבוהים ומעצבנים ביותר.

פתאום חדר המועדון החשיך וכולן השתתקו.

לילי כמעט נחרה בבוז בקול. 'כמה צפוי,' היא חשבה בליבה.

לפתע ג'יימס החל לשיר ולנגן בגיטרה שלו, מתוך האפלה. זה הרטיט לכל אחת ממי שהייתה שם מיתר בלב.

אפילו ללילי.

" ממעמקים קראתי אלייך בואי אלי
בשובך יחזור שוב האור בעיני
לא גמור, לא עוזב המגע בידייך
שיבוא ויאיר למשמע קול צחוקך.

ממעמקים קראתי אלייך בואי אלי
מול ירח מאיר את דרכך שוב אלי
נפרסו ונמסו מול מגע של ידייך
באוזנייך לוחש שואל.

מי זה קורא לך הלילה - הקשיבי
מי שר בקול אלייך - אל חלונך
מי שם נפשו שתהיי מאושרת
מי ישים יד ויבנה את ביתך..."

 

ג'יימס פנה אל החלק שבו לילי ישבה. היא שמעה פאקצה ברבית ומעצבנת אחת, שאף פעם לא טרחה לזכור את שמה וגם לא לסבול אותה, שישבה לידה, לוחשת לחברותיה בהתרגשות: "הוא בא אליי, אתן קולטות?! אומייגאד..." לילי כמעט צחקה מהפתטיות. הרי היה כל כך ברור שהוא בא אליה! הוא חיזר אחריה ארבע שנים, ולמרות הכל לא נואש. אבל מה היא תעשה כשהוא יגיע... זו השאלה הקשה.

בלי שהיא הספיקה להחליט, ג'יימס פילס דרכו בין כל המעריצות שלו, ממש כמו שחקן קולנוע מפורסם שמפלס דרך ללימוזינה המפוארת שלו בין המעריצות המעצבנות שלו.

לילי החלה להיכנס ללחץ. 'מה אני יכולה להגיד לו?!' חשבה בעצבנות. 'ועוד מול כולם...'

כעת ג'יימס עמד מולה וחייך את חיוכו המהפנט.

'רגע... "חיוכו המהפנט?" לילי, בחיי, מה זה היה צריך להיות?!'

הוא הושיט את ידו והקים את הפאקצה הברבית שישבה לידה ולחשה מקודם לחברותיה שזה בדיוק מה שיקרה.

לילי הסתכלה עליו בפה פעור. שנייה לפני שהסתובב עם אהובתו הבלונדינית בעלת העיניים הכחולות שלילי אפילו לא טרחה לדעת מה השם שלה מכיוון שהיא פשוט קראה לה "ברבי," ג'יימס הסתכל עליה, והיה נדמה לה שהוא מתאפק מאוד לא לצחוק.

חצי שנייה לפני שהוא נישק את אהובתו החדשה לקול מחיאות כפיים מצד הבנות מאוכזבות ושריקות מצד הבנים הנלהבים, הוא קרץ לה בשובבות.

הפרק הקודם		הפרק הבא