זואי ג׳קסון והאולימפיים

היי, קוראים לי זואי.
אני גרה בחיפה, בבית יתומים.
כן, אני יתומה.
אני לא יודעת הרבה על ההורים שלי, אבל אמרו לי שאמא שלי נטשה אותנו אחרי שנולדתי ושאבא שלי מת כמה חודשים לאחר מכן.
מעולם לא ניסיתי לחקור עוד עליהם.
אני מאוד אוהבת לקרוא ספרים, תולעת ספרים מקצועית.
אני אוהבת לקרוא בעיקר הארי פוטר ופרסי ג’קסון.
האמת שזו לא בעיה לקרוא ספרים בבית יתומים, אף אחד אפילו לא מתקרב לספריה של בית היתומים.
אבל עברתי את יום ההולדת ה11 שלי, והמכתב מהוגוורטס לא הגיע.
היום היה היום האחרון ללימודים, קיבלנו את התעודות שלנו.
בזמן שכל הילדים הציצו בתעודות של חבריהם, המורה שלי ביקשה שאלך איתה לשיחה.
לא הבנתי למה, הציונים שלי הם הכי גבוהים בכיתה.
נכנסו לאחת מהכיתות ובאתי להתיישב, אך המורה שלי סימנה שלי שאעמוד.
שהרמתי את מבטתי ראיתי אותה מצמיחה כנפיים ונהפכת ל... ל... לאריניה!
לא האמנתי למראה עיני.
האריניה עפה במהירות מסחררת לכיווני, לא היה לי זמן לברוח.
לפתע החלון התנפץ, ופגיון הושלך ממנו אל האריניה.
ברגע שפגע בה, היא נהפכה לאבק.
שמעתי שני נערים שמדברים באנגלית, רצתי להתחבא מאחורי אחד השולחנות.
מהחלון נכנסו שני נערים, נערה בלונדינית שהרימה את הפגיון מהרצפה ונער עם עיניים ירוקות שהוציא מכיסו עט.
הם נראו בדיוק כמו פרסי ואנבת׳!
״ זואי?״ הנערה אמרה ״ איפה את? אנחנו לא רוצים לפגוע בך.״
הרגשתי דחף משונה לגשת אליהם, הרגשתי שהם לא אנשים רעים. יצאתי ממקום המחבוא שלי ואמרתי ״היי, אני זואי.״
״אנחנו חייבים לזוז״ דחק בה הנער.
״לא״ היא ענתה לו ״אנחנו צריכים קודם להסביר לה.״
הם ניהלו קרב מבטים בשתיקה, שנראה ככה:
הנערה: תשתוק
הנער: אבל צריך לזוז
הנערה: עדיין תשתוק
נראה שהנערה ניצחה.
״היי״ הנערה אמרה ״אני אנבת׳ וזה פרסי.״
״אתם אנבת׳ ופרסי? מהספרים?״ שאלתי.
״ריק ריירדן השובב הזה״ אנבת׳ ענתה ״הוא כתב את הספרים כדי להפיץ את המודעות על החצויים, אבל זה מבוסס על סיפורים אמיתיים.״
״אבל... אבל... אם המיתולוגיה היוונית והרומית עדיין קיימות, הם לא בארצות הברית?״ שאלתי.
״את צודקת לחלוטין״ ענתה אנבת׳ ״המפלצות לעולם לא הגיעו לארצות מסוימות, כמו ישראל. אבל מפלצות מסוגלות להגיע לפה, במסע מפרך לא פחות ממה שאנחנו עברנו.״
״אז למה אתם פה?״ שאלתי.
״תקשיבי זואי,״ אמר פרסי, ששתק רוב השיחה ״את חצויה מיוחדת, נובאה עליך נבואה ובלה בלה בלה. נסביר הכל שנגיע לספינה.״
״ספינה?״ שאלתי.
״כן״ אמרה אנבת׳ ״איך נראה לך שנגיע ללונג איילנד?.״
״בני כמה אתם עכשיו?״ שאלתי את שאלת מיליון הדולר.
״בני 24״ ענתה אנבת׳.
לאחר כמה רגעים של שתיקה, שמתי לב שהם מדברים איתי בעברית, ושאלתי ״ איך אתם יודעים עברית?.״
״עברתי קורס במחנה החצויים״ ענתה אנבת׳.
״וברור שהיא גם גררה אותי לקורס הזה״ אמר פרסי ״זה היה משעמם.״
״טוב״ אמרה אנבת׳ ״לפני שיוצאים, יש לך דברים מסוימים לקחת איתך?״.
״לא״ עניתי, במחשבה על כל הספרים שקשורים לפרסי ג׳קסון שנמצרים בתיק שלי.
״יופי״ אמר פרסי ״בואו נזוז.״

		הפרק הבא