This is the problem

את הפאנפיק הזה כתבנו לכם אני וסיון

מקוות שתהנו

(וויתור זכויות לרולינג כמובן)

ישבתי בחדר מועדון גריפינדור, לבד. ג'יימס וסריוס היו בעונש, כמובן. ופיטר חלה. 

חיכיתי שג'יימס וסריוס יחזרו, כדי שלא אשאר לבד- מאז שהייתי קטן הייתי לבד, בגלל שאני אדם זאב, כמובן. פחדנו שאני אלך להוגוורטס, שאני אנשך מישהו או משהו בסגנון. אבל עכשיו אני לא לבד, יש לי את ג'יימס פיטר וסריוס איתי. הם מארחים לי חברה. אני זוכר איך סיריוס גילה שאני איש זאב, אבל אז הם הפכו לאנימאגוסים. זה הדבר הכי יפה שמישהו עשה לי אי פעם. אני זוכר שסיריוס הראשון שהצליח להיות אנימאגוס. 

אוי, סיריוס, סיריוס, סיריוס- רגע! מה? על מה אני חושב?! על סיריוס?! כאלה מחשבות? אני לא אוהב אותו- יש לי חברה שאני אוהב אותה- אבל סיריוס! רמוס! תוציא את המחשבות האלה מהראש שלך! 

"היי", אמר ג'יימס וקטע את מחשבותיי. הוא התיישב לידי ולידו סיריוס. 

”היי” , ניסיתי להעלות חיוך על פניי , "מה היה העונש, נוראי?”

ג'יימס רק גיחך והחליף עם סיריוס מבט.

”אוי לא-מה עשיתם הפעם?” ,שאלתי, זה היה כלכך ברור שהם כבר סיבכו את עצמם.

”כלום, לא משהו שצריך להטריד אותך בכל אופן. אלה אם כן אכפת לך שגברת נוריס ופילץ' מלאים שלפוחיות בגוון ורוד זהור”.

" דיי", אמרתי כלא מאמין. "אני חייב לראות את זה! ".

" אני יודע ", אמר ג'יימס. " אני יודע ידידי היקר".

"קיבלתם עוד עונש? " ,שאלתי מקווה שלא. 

"בנוגע לזה", אמר סיריוס בשקט. 

" כן", ענה בקצרה ג'יימס. 

"למה? ", שאלתי בעצב. " אני עוד פעם אהיה לבד".

"אנחנו מצטערים", אמרו שניהם בתיאום מושלם. 

" מתי זה? ", שאלתי בכעס. 

" מחר ", ענה סיריוס. " בערב ".

כעסתי עליהם קצת ”תמיד אתם מסתבכים,ואני נשאר לבד. אתם אפילו לא חושבים עד כמה רע לי בלעדיכם”.

ג'יימס מלמל משהו על התנצלות ועלה לחדר ”תוכנית לילי אוונס מספר שבעים וחמש יוצאת לדרך” הוא אמר בקול נלהב.

" תזכיר לי מה התוכנית", ביקש סיריוס. "להתחנן אליה שתסכים? "

"לא! ", התגונן ג'יימס. " זאת תוכנית 72! "

"אה ", אמר. " סליחה, מה התוכנית? "

"לשלוח לה שרשרת", אמר וחייך חיוך מלא תקווה. 

”אתה גרוע בזה,פשוט תבין שהיא לא רוצה אותך”.

" היא כן רוצה אותי! ", התגונן. 

" היא לא! ".

”אם היא היתה רוצה אותך היא לא היתה קוראת לך ”ג'יימס הפוץ השחצן והנפוח פוטר” נכון?” הוא סיים בתרועת ניצחון. 

" ה-היא", ניסה להתגונן. "היא בהכחשות! "

"אתה בהכחשות! " 

”למען האמת ג'יימס” , נכנסתי לשיחה. ”אתה באמת חי בהכחשה, הכחשה גדולה מאוד”.

ג'יימס החליף ביננו מבטים לרגע אחד ורץ להדבר לאוונס שבדיוק עברה בחדר המועדון.

נאנחתי והתישבתי על אחד הכיסאות בחדר המועדון ”אז באמת עטפתם את גברת נוריס בשלפוחיות גדולות?” שאלתי את סיריוס. 

"כן", הוא השיב בחיוך שובב. " רוצה לראות? ".

" ברור", הנהנתי בהלהבות. לא רק מלראות את גברת נוריס, גם מחברתו של סיריוס. 

”ואו, נחמד לראות אותך כלכך מרוגש, צריך לעשות את זה יותר”. הוא ציין בחיוך קטן. 

"אז נלך? ", שאלתי בחיוך קטן. 

" כן", הוא אמר והלכנו. 

יצאנו מחדר המועדון אל המסדרון הארוך ”איפה היא נמצאת?” שאלתי בקול שהשתמע היטב ברחבי הטירה השקטה. "שקט" סימן לי סיריוס ופתח דלת קטנה ונתן לי להציץ לראות אותה. אחרי שראיתי אותה יצאנו והלכנו מספיק כדי שלא תשמע ופרצתי בצחוק. 

”היא אומנם מרושעת, אבל זה בטח כואב לה” , מלמלתי כעבור שנייה ברחמים. 

"לא נורא", אמר. " עוד שעה זה יעבור לה".

"אה", נרגעתי. " אוקי".

המשכנו ללכת, מעולם לא שמתי לב עד כמה השיער שלו מבריק וחלק, והעיניים שלו, עם הזיק המיוחד הזה ”ואו רגע רמוס,תתאפס על עצמך” אמרתי לעצמי בלחישה. 

"מה? ", שאל סיריוס. 

" כלום", עניתי. "כלום"

"אוקי", ענה והמשכנו ללכת. 

" יואו", נזכרתי במשהו. 

"מה? ", שאל. 

" יש לי הדרכה", אמרתי מהר. "ביי". אמרתי והלכתי משם מהר.

עוד שמעתי אותו מגחך לעצמו ”ביי הוד מעלתו המדריך המהולל”.

פשוט נשארתי שם, ההיתי צריך להיות קצת לבד.

להחליף אווירה ומחשבות, אני שונא להיות לבד אבל לפעמים גם חייב את זה. 

אולי בזמן האחרון אני מסתכל על רמוס בדרך שונה, אני לא יודע כל כך איך. פשוט הוא נראה באור יותר חיובי, בזמן האחרון. 

כאילו, מאז ומעולם חיבבתי אותו, הוא אחד החברים הטובים שלי.

אבל פשוט שונה, זה כאילו-אני אפילו לא יודע איך להסביר. 

אני אוהב אותו? לא! אסור לי להכנס למחשבות כאלה! יש לי חברה, הכי שווה בבית ספר. אני לא יהרוס את כל זה רק כי אני אוהב את רמוס,!

נשמח מאוד לת"ב או לשמוע את חוות דעתכם