איש לא שאל לשמי

ויתור זכויות לג'יי קיי רולינג. אוף. עכשיו אני לא אשב רגל על רגל בטירה שעשויה מיהלומים.

איש לא שאל לשמי

"איש לא שאל לשמי," אומרת לי המצנפת, ואני בטוחה שדמעות היו נקוות בעיניה אילו היו לה עיניים.
"אז מה אם אני מצנפת? אני יצור תבוני. גודריק גריפינדור נתן לי שם. גודריקה. אבל לאף אחד לא אכפת, לא ככה? אני רק הדבר הזה שקורא את מחשבותיהם וצועק שמות של בתים באקראי."
"מה זאת אומרת באקראי?" אני שואלת בתמיהה.
"כלום! אל תכניסי את זה לכתבה! לא אמרתי את זה!"

***

"כל אחד נותן שם לחיית המחמד שלו.

אבל אף אחד לא העלה על דעתו שגם לי נתנו שם, הא?" מלחשש אלי הבסיליסק בזעם, "שמי הוא דראקו עידן ועידנים לפני שדראקו מאלפוי תקע את הגרעפס הראשון שלו, אבל בכל זאת השם הזה מתקשר אליו באופן בלעדי.

הם קוראים לי המפלצת של סלית'רין, הזוועה השוכנת בחדר, ומתעלמים מזה שאני מקולל לציית לאדוני.

זה לא היה רעיון שלי לאבן אנשים חפים מפשע - אי אפשר לאכול מאובנים ובני אדם הם לא כל כך טעימים בכל מקרה!

אני חף מפשע. אני דורש משפט חוזר. ואני דורש שיקראו לי בשמי האמיתי: דראקו סלית'רין!"

***

"את שואלת לשמי?" מתפלאת חליפת השריון שבחרתי לראיין,
"אני הייתי בעבר סר גיליאם מדריגל השלישי!"

***

"מספיק!" צועקת עלי העורכת הקשוחה של הנביא היומי, "אני לא יכולה לפרסם את הזבל הזה!

באותה מידה אני יכולה למלא את העמודים האלה בכתובת "לא הצלחנו להשיג ראיונות טובים לעיתון אז המצאנו!" אם את לא יכולה לעמוד במשימה שנתתי לך תכתבי משהו אחר!"
"למה את חושבת שזה לא אמיתי?" אני שואלת את העורכת בעלבון.
"נתחיל מזה שהבסיליסק מת כבר שנים ונעצור כאן," אומרת העורכת בקור.
אני נאנחת.
"מה דעתך על מחאה נגד הסניץ' במשחקי הקווידיץ'?" אני מציעה.
"כינוי בעברית כבר תפס את זה. צאי נגד מרביצנים ומטאטאים," היא מורה לי.
"אז את רוצה שקווידיץ' יהפוך לכדורסל, פחות או יותר," אני אומרת.
העורכת מחייכת חיוך מרושע ואומרת: "אני רוצה שאנשים יקראו את העיתון. קדימה לעבודה!"