after all this time?

הנער שחור השיער בן ה- 17 זע מעט בתוך סבך השיחים הצפוף בו הוא שכב, בדיוק כמו שעשה לפני שבע שנים. אז, בדיוק כמו היום, עשה זאת מתוך סקרנות מגונה כלפיי נערה אדומת שיער מסוימת מגריפינדור, אך בנסיבות אחרות. פעם, שאיפתו העזה ביותר הייתה להפוך לחברה הטוב של הילדה ואולי, גם לזכות באהבתה. היום, דמעות נטפו על אפו המעוקל כשצפה באותה הנערה מתנשקת עם הנער ששנא יותר מכל. כן, הנער הגריפינדורי עם השיער השחור הפרוע, עיני האגוז הרכות, המשקפיים המרובעים ומיומנות קווידיץ' המושחזת שלא הייתה מביישת מחפש ברמה עולמית. הנער שעד לפני חודש היא, הנערה שאהב, הטיחה בו עלבונות וקראה לו מתנשא ועלוב. לנער ששנא קראו ג'יימס פוטר. לנערה שאהב, שברגע זה הייתה חבוקה בזרועותיו של הגריפינדורי, קראו לילי אוואנס. זה לא תמיד היה ככה, סנייפ חשב, ונתן לכל הרגשות שלו ללילי לצוף, בפעם הראשונה מאז אותו היום הנורא ההוא בשנה החמישית, בו נותק הקשר שלו ושל לילי. הו, הוא כל כך הצטער על כך, אך היא שברה את הקשר ביניהם, לעד, ובכך גם את ליבו. הוא לא ראוי לסליחתה, ידע, ומאז המשיך לצפות בה, לאהוב אותה מרחוק, זוהרת, אהובה ומקובלת על ידי כל סובביה. אפילו פוטר הטיפש הבין שהיא משהו מיוחד, והשליך את עצמו לרגליה, פשוטו כמשמעו, ונתן לה בכל יום מחדש להטיח בו את עלבונותיה ולהשפיל אותו בפני כל בית הספר, מאז השנה הרביעית. והיא, לא חסכה בעלבונות. בעבר, פיה היה מלא רק במילים רעות על ג'יימס פוטר, וזה היה הדבר היחיד שנתן לסנייפ סיפוק. אם הוא לא יקבל את לילי, גם ג'יימס לא. ועכשיו גם זה נלקח ממנו, נקודת האושר היחידה בחייו, התקווה שלו, בלילה אחד בו לילי הבינה כמה ג'יימס השתנה למענה ונישקה אותו, נישקה אותו! בתשוקה באמצע המדשאות, בדיוק מול עיניו הדומעות של סוורוס. הסלית'ריני סגר את ספרו ויצא בדממה מן השיח, מתגנב וחוזר לטירה, נחוש שאיש לא יראה אותו במצב העלוב בו הוא נמצא: מדובלל ומעורר רחמים, עם פנים אדומות ועיניים דומעות, ענפים מזדקרים משיערו השמנוני וגלימותיו מלאות בעפר. למזלו, לחשי הנגזה היו הצד החזק שלו ועד מהרה שכב במיטתו שבמעונות סלית'רין, נקי ולבוש בפיג'מה, בוהה בדיכאון בתמונה ישנה של שני ילדים בני 11 יושבים יחד ביער. העצים ביער היו עירומים ועליהם נשרו והפכו למרבד חום- זהוב מרהיב על קרקע היער, עליו ישבו הילדים. הנער, צידו מופנה למצלמה, צחק לשמע משהו שאמרה הילדה, גבה מופנה למצלמה ומפל שיער אדום משתפל על גבה בחינניות. המזכרת האחרונה שלו מלילי. דמעה ניתזה על התמונה, והחליקה ממנה, נופלת לשמיכה ויוצרת כתם קטן ורטוב, בודד וכהה, אבוד בים השמיכה הירוקה הגדולה, בדיוק כמו הנער שאותו כיסתה השמיכה. הנער בן ה- 17 הביט בתמונה הישנה ודמיין כיצד הנערה עומדת מולו כיום, יציבתה תקיפה, ושואלת ברכות: "אחרי כל הזמן הזה?" והוא עונה, עיניו דומעות: "תמיד".

סנייפ הבוגר עומד במשרדו של מנהל הוגוורטס, מרגיש נבגד יותר מאי- פעם. המנהל הנוכחי של הוגוורטס, אלבוס דמבלדור, מספר לו ברוגע שעליו לספר להארי, בנה של לילי, לילי שכל השנים האלה הייתה מקור הנחמה שלו, שכשהיה מדוכא נאחז בזיכרון רחוק של צליל צחוקה, לילי, ילדה אדומת שיער שיושבת על אדמת היער ומספרת בדיחה, לבנה של לילי שכבר איננה, לספר לו שעליו למות כמכה נוספת נגד הלורד האפל. סנייפ ההמום מאשים את המנהל שגידל את הארי כחזיר לשחיטה, שכל כך הרבה פעמים כל כך הרבה אנשים, וביניהם סנייפ, סיכנו את נפשם, וחלקם אף מתו למענו, לשם מה? לשם שימות בסוף? במשקפי החרמש של אלבוס משתקפות להבות הנרות כשהוא שואל בכנות: "האם אחרי הכל פיתחת רגשות כלפיי הילד?" סנייפ צוחק צחוק מריר. "כלפיו?!" הוא צועק "אקספקטו פטרונום!". איילה מרהיבה פורצת מקצה שרביטו של הפרופסור, מדלגת בחדר ונעלמת מבעד לחלון. דמעות מתנוצצות בזוויות עיניו הכחולות, החודרות של המנהל, אשר נפנות אל סוורוס כמו שני זרקורים כשהוא שואל: "אחרי כל הזמן הזה?". סנייפ נזכר לפתע בנער בן 17, שבור לב, מעורר רחמים, שמדמיין את דמות אהובתו שואלת את אותה השאלה בדיוק. והוא, עונה בדיוק את אותה התשובה שענה אז, בידיעה ברורה שדבר לא יוכל לשנות זאת לעולם.

"תמיד."