סיבה קטנה.

תראו אני בחיים. התגעגעתם? *צרצרים* 

הנה משהו חביב (#לא.) על אשמת הכוכבים, למי שקרא (או ראה, כמובן) ואוהב.

Have fun!

אוגאסטוס.

שם אחד שאומר להייזל כל כך הרבה.

היא כל כך מתגעגעת אליו.

קשה לה להמשיך בלעדיו.

פתאום היא לא מבינה איך היא חיה כל שש עשרה השנים האלה.

הרי הוא לא היה חלק מהן.

היא כל כך מנסה להיאחז בסיבה למה לא לוותר.

הייזל צריכה אחת.

צריכה סיבה קטנה.

להורים שלה יהיה קל יותר בלעדיה.

בלי הוצאות מיותרות על עשרות ניתוחים שלא באמת יירפאו אותה.

פעם הסיבה הקטנה שלה הייתה התקווה לפגוש את הסופר האהוב עליה.

כל כך הרבה פעמים היא דמיינה את הפגישה ביניהם.

אבל שום דבר לא הכין אותה לפגישה שהייתה באמת.

כל התקוות לגביו, כל מה שהיא דמיינה על הסופר האהוב עליה, הכל התפוצץ לה בפנים.

מזל שגאס היה שם.

ושוב, חזרנו אליו.

אם הוא ויתר? ויתר על הכל? על כל מה שהיה לו? על ההורים שלו? על הייזל?

או שאולי בכלל לא הייתה לו ברירה?

הוא טס בשבילה לאמסטרדם, בזמן שהוא יכול היה לטפל לעצמו.

הוא ידע כמה זה חשוב לה.

אף אחד אחר לא היה עושה את זה בשבילה.

רק מראה שגאס היה מדהים.

במקום לטפל בעצמו, הוא עשה משהו שהיה חשוב להייזל.

גם לו, לא פחות, אבל בעיקר להייזל.

היא כל כך מקווה שהוא לא מתחרט על זה.

האם אתה מתחרט על זה, אוגאסטוס?

היא שוכבת על הדשא בחצר, מסתכלת על השמיים, ומדמיינת אותו עונה לה.

עונה לה שהוא כל כך לא מתחרט על זה.

ושהוא היה עושה את זה שוב אם הוא היה יכול.

ושוב.

ושוב.

כי לעולם לא יימאס לגאס ממנה.

ולה לא יימאס ממנו.

הם אוהבים אחד את השני.

אם רק הייתה להם הזדמנות להגיד את זה שוב.

הייזל אף פעם לא חשבה שהיא תגיע למצב בו היא מחפשת סיבות לא לוותר.

הרי תמיד היו לה.

ממתי היא כזאת דכאונית?

גאס הבטיח שהוא לא ייתן לה להיות כזאת.

הוא הבטיח שהוא לא ייתן לסרטן להשתלט עליה.

אבל עכשיו, כשהוא לא כאן בשביל לקיים את זה, הייזל מבינה שזה בדיוק מה שהיא עשתה.היא מציינת לעצמה להפסיק עם זה.

הייזל מתיישבת על הדשא ותוהה, אולי היא תחזור לקבוצת התמיכה?

רק פעם בשבוע.

כן.

אולי זה יעזור.

גאס יתווסף לסוף הרשימה, אבל הוא ייתן לה כוחות משם.

כוחות לעבור את זה.

הנה הסיבה הקטנה שלה.

היא עושה את זה בשביל אוגאסטוס.

מקווה שאהבתם וזה. תגיבו! 3>