שיתוף פעולה מוזר- מואנה וחברים

מואנה תמיד אהבה את הים. כל- כך יפהפה. כל- כך מזמין. היא לא חשבה לרגע שמישהו אי פעם יעז בכלל לסתור אותה. היא ישבה על החוף ונתנה לגלים להרטיב את כפות רגליה. לפתע גל גדול נשבר

על שפת הים והביטה בים הכחול. לפתע עלתה דמות מתוך הים: שיערה אדום כדם, עורה בהיר כחלב ועיניה כחולות כמו השמים. היא הביטה במואנה במבט שכל כולו פליאה ותמיהה. מואנה

הביטה בה בסקרנות. לדמות המוזרה היה פלג גוף עליון אנושי, ופלג גוף תחתון של דג.
שערה היה אדום ועיניה כחולות כמו הים. "אממ... הי! מה את בדיוק?", שאלה מואנה. "אני כמובן בת

ים. כן, הים. המקום שאותו אריאל רצתה לעזוב, המקום שאליו מואנה נמשכה. הים הוא מה שמשותף ביניהן וגם מה שמפריד ביניהן. החבר של מואנה מאז שהיא תינוקת, ביתה של אריאל מאז שהיא

נולדה. מואנה לא האמינה שבת הים נולדה מתחת לים. זה ממש מגניב! "בטח ממש כיף שם!", אמרה מואנה בהתלהבות. אריאל גילגלה עיניים. "בתוך הים כל- כך משעמם. איפה שאתם נמצאים

הרבה מאוד דברים לעשות, הן בחרו לערוך ביניהן תחרות שירה. סבסטיאן ומאווי היו השופטים. מואנה ביצעה שוב את how far I will go ואריאל ביצעה שוב את part of your world. אריאל ניצחה

בגלל שאין מה לעשות. הכל שם ממש מדכא ואני ממש רוצה לרקוד וללכת ולקפוץ כמו בני אדם", הסבירה אריאל. מואנה רשפה בכעס. "נו באמת. זה ממש טיפשי. הרי המראות בים כל- כך יפים! איך

את לא נורמלית! את באמת חושבת שמאווי שר יותר יפה מסבסטיאן?" שאלה אריאל בזעזוע. "צודקת," הודתה מואנה. "הי!" מחה מאווי. "צריך במקום זה להביא לפה את טמטואה, הוא יודע

לשיר!", קראה מואנה. "אני ממש אוהבת לשיר. במיוחד לשיר על כמה שהים יפה. את לא חושבת?", שאלה מואנה. אריאל התעלמה ממנה. היא סתם ניסתה להציק לה. אבל אריאל ידעה שהיא הפסידה

בוויכוח. אף על פי שהויכוח היה טיפשי לחלוטין. למה הן בכלל הן התווכחו? למרבה המזל הן הבינו את זה מהר מאוד וחזרו להיות חברות טובות מאוד ולא התווכחו יותר אף פעם בחיים. בסדר, כמעט

אף פעם. היא אף פעם לא האמינה שתיקלע למצב שבו היא מתווכחת עם בת ים אם ים הוא טוב או

לא רצוי שטמטואה יאכל את הי-הי, אף על פי שלפעמים הוא יכול להיות מעצבן בטיפשותו הקיצונית. נכון, הוא רק תרנגול, אבל רוב התרנגולים יודעים לנקר אוכל, ואפילו בזה הי-הי לא מוצלח במיוחד.

או שהוא היה שם כל הזמן הזה. "מאיפה הופעת, פואה?", היא אמרה בתמיהה. אריאל הסתכלה על היצור בסקרנות. "מה זה הדבר הזה?". מואנה שתקה לרגע, ואז אמרה: "הוא חזיר. מה כבר הוא

יכול להיות שכל זה היה חלום? זה איום ונורא! הרי זה הרגיש כל כך אמיתי, ומואנה כל כך נהנתה לפגוש את אריאל! למה זה היה חייב להיות חלום? כבר עדיף היה לו מואנה היתה חולמת סיוט

כלשהו. אבל אריאל לא ממש הצליחה להבין מה. הדבר המוזר הזה תקע את הראש שלו בחול. מואנה כנראה ראתה את אי הבנתה, כי היא אמרה: "זה תרנגול. קוראים לו הי- הי, ואין לא כושר

הישרדות זה דבר חשוב בעולם. כל יצור יודע לשרוד, "כל הברואים משתדלים רק לחיות" אם לצטט מתוך "גלגל החיים", אבל עושה רושם שהי-הי הוא היוצא מן הכלל שמוכיח את הכלל. הוא. פשוט.

לא. זה לא יכול להיות. זה היה ממש מטופש. מואנה כבר לא הייתה יכולה לעמוד בכל זה. מאיפה צצו הדמויות המוזרות האלה? היא תפסה את ראשה כלא מאמינה. זה היה יותר מדי בשבילה. אז היא

צרחה נשמע בכל מוטונוי. צרחה איומה ומזעזעת באופן חריג. צרחה שגרמה לים לברוח ממוטונוי והפכה את האי ליבשת. כך כדור הארץ הצליח להתפתח למה שאנחנו מכירים היום. תודה למי

שהשמיע קול של קוף. זה היה יצור מאוד מוזר, ומואנה הבחינה שגם אריאל לא ציפתה לראות את היצור הזה. הן החליטו לברוח משם מהר ככל האפשר. הדוב הצווח רדף אחריהם ושאג כמו קוף

מגודל כמעט כמו טמטואה. כי קשה להיות מגודלים כמו טמטואה. אפילו יותר קשה להיות מגודלים כמו אורסולה. אורסולה יותר מגודלת מטמטואה? אף פעם לא טרחתי להעמיד את שני הנבלים האלה

אחד מהיצורים החליט לרדוף אחרי מאווי. זה היה מרדף לא פשוט, וברגע שמאווי עמד לשנות את עצמו עם הקרס, אחד הדובים חטף לו אותו. מאווי חסר אונים הביט בדוב הלועס את הקרס הקסומה שלו.

הוא התגעגע למואנה כי היא שרה באופן משגע, באופן שבו סבסטיאן לא נתקל מימיו חוץ ממתי שהוא עצמו שר. הוא בכלל הצביע לאריאל מתוך נאמנות. לדעתו מואנה שרה הרבה יותר יפה. זאת

היתה למואנה שפיות, היא בטח כבר מזמן נעלמה. כל- כך הרבה דברים מוזרים קרו ביום הזה, שהיא לא הייתה מוכנה לשאת את העול שבלהישאר שפויה. גם אריאל הרגישה בדיוק אותו דבר. זה היה

נורא. זה היה פשוט נורא. הים כל כך התגעגע לימים שבהם הוא לא היה ים אלא עננים. עננים יכולים לעוף. הם רואים את העולם מלמעלה. זה הרבה יותר מהנה מאשר להיות סתם ים. עננים הם גם

יותר. היא פשוט לא הייתה יכולה יותר. אריאל שקעה חזרה למים, בחוכמתה, ומואנה נאלצה להמשיך לברוח. הדובי קוף הקיפו אותה. היא הייתה אבודה. לא נותר דבר לעשות. אולי כלום מלבד, 

להתעורר! כי אסור לשקוע בחלומות לא מציאותיים, זה לא בריא!

אז מואנה ואריאל נאלצו להתעורר למציאות האכזרית, כי בסופו של דבר, הן מעולם לא יכלו להיפגש. אריאל נולדה מאות שנים ואולי אפילו אלפים אחרי שמואנה מתה.