הארי פוטר - סיפורים שקרו מאחורי הקלעים

חלק ראשון - פרק ראשון - בהשקפה מירבית אל קו האופק

ג'יני ויזלי הרימה את ידה הרדומה מהשולחן ונפנפה אותה. אחר כך הביטה סביב וחיכתה שפרופסור בינס יבחין שמשהו אינו כשורה.
אך הוא המשיך בחקירת נדידת הדרקונים הגדולה של שנות העשרים ותיאר את קרב הגדול בעמק השטן בו נספתה מחצית מקהילת קוסמי איפושהו ומשם צלל אל זיכונותיו העמוקים, כאילו מדבר לעצמו "..כן, אף אחד לא ידע שבלילות הייתי קורא בשקיקה את דפי הכרך החדש בסיפרייה הכפרית של וילינגטון, ומזל שכך, הרי הספר היה ידוע בחדשנותו הלא תקינה..".
"אה... פרופסור?"
הפרופסור החזיר את עיניו מהחלון, והופתע למצוא מולו רק תלמידה אחת.
"אהמ.." הוא סידר את עניבתו " איפה כל הכיתה יקירתי?"
"השיעור נגמר לפני חמש דקות"
"ומה את עושה פה?"
"עכשיו התעוררתי..."

. . .

לג'יני ויזלי היה לוז צפוף, אז היא יצאה מהכיתה ועלתה לינשופיה במהירות. היא הביטה סביב, מנסה להיזכר למה באה , וחזרה מטה.
היא עברה בחדר הנחיצות, חדר האוכל, חדר המועדון וחדרה הפרטי ולא מצאה שום דבר שיעניין אותה. אז היא הלכה לישון, קמה, העבירה את זמנה ביעף עד סוף השבוע, ואז עד סוף עוד שבוע, ובסוף נכנעה והלכה להתיישב על יד האגם ולחשוב על משמעות החיים.

. . .

בצד השני של הסיפור היו היה דרובי גרובל - זהו שמו, תלמיד בבית הספר לכישוף וקוסמות הוגוורטס תובב''א, אשר היה סייר-טייל ברוחו ובמקצועו המתוכנן לכשיהיה גדול, והרבה לשוטט.
עוד בשנתו הראשונה הספיק להכיר כבכף ידו את מסדורונות הוגוורטס הרבים. בשנתו השניה חקר את סבך היער האסור, בשנתו השלישית כבר פרץ ומיפה את מחצית ממשרדי המורים בהצלחה יפה, ועכשיו בשנתו הרביעית כבר לא נותר לו שום יעד לצלוח.
לכן ביום בהיר אחד הלך והתיישב על יד האגם באנחת מועקה.

. . .

"היי אני ג'יני ויזלי" אמרה לו ג'ינג'ית שישבה שם.
"אני דרובי גרובל" אמר לה.
"הממ... יפה" אמרה. היא לקחה מקל והחלה לשרטט על הקרקע.
"הממ... יפה" אמר כשהביט בציור שלה.
"אתה משחק בקבוצה של הפלפאף? נכון?"
"לא זה התאום שלי" ענה.
"אה"
"סתם צוחק. אני רודף. אממ.. תהני ממה שאת עושה וכו'" היא שיעממה אותו. הוא קם והלך לבלי שוב.

בעצם הוא קפץ שניה לחדרו כדי לקחת תיק וחליל ואז יצא. אל המרחבים. החוצה. לאויר הצח של שדות אנגליה הנאווה, עם חיוך על פניו ומותניו משונסים יפה יפה, יצא דרובי גרובל לטייל. הלאה הימים המשעממים והידד לחופש.

בואי שמש על פניי ומרחבי ארץ גלי,

בואי רוח מהים וגשם לשדות המטירי,

הידד לתרמילאי שאת רגליו מכותת,

לגמוע דרך כבימי קדם,

לגלות בעיניו מקור כל קסם,

אשרי שיאחז בשרביט דלוק ורוח באפיו,

אשרי שידע לאן הם מועדות פניו.

. . .

כל הבית ספר סער וגעש בימים הבאים. תלמיד הפלפאף בשם דרובי גרובל נעלם בלא להותיר זכר.
הוריו באו, חוקרים באו, אורחים וחברים למיניהם באו. אבל לא. הוא בשלו. לא מופיע ולא שולח רמז על הימצאו.
ג'יני ויזלי הרגישה אשמה. היא היתה האחרונה שראתה אותו, וכל המורים שתיחקרו אותו הופתעו ואפילו צחקו כשתיעדה את השיחה הסתמית איתו.
אבל הוא לא הגזים בעילמון, אחרי שבועיים הוא חזר, רוכב על היפוגריף גדול.

. . .

הארי פוטר היה במקרה במדשאה, בזה הרגע חזר מאימון קווידיץ' ולא ציפה לשמוע קול קורא אליו מהמרחק השמימי "הצילו!!".
הוא הסתובב וראה את גרובי דרובל מעופף כלפיו מכיוון ההרים על גב היפוגריף.
"הצילו!" קרא שוב דרובי.
ואז - מאחורי ההרים, בקול שאגה מרעידת בניינים, ובנפנוף כנפיים אדיר מימדים, עם אש בלוע וחוסן בשרירים, הגיח דרקון-מדבר-ערבי.

הארי ציפצף בשקט וברח בצעקות.

אחד אחד יצאו הפרופסורים בריצה, והביטו לשמים באימה.

"הסתבכת בצרות דרובי" סינן לעצמו סנייפ.

"שרביטים הנף!" פקדה אל כולם מקגונגל "היכון ל'שתק'... חמש, ארבע, שלוש..."

"חכו!" פרופסור דמבלדור הגיע בריצה "לא צריך לעשות שום דבר, תתנו לא להתקרב"

"אבל פרופסור, לא כדאי לקחת סיכונים... הדרקון יגיע עוד דקה"

"כן וגם דרובי אי שם בשמים... סבלנות מקגונגל"

...

בפרק הבא - מי הוא בעל הברדס שדופק על שערי בית הספר בחצות? מה גילתה ג'יני ויזלי על עולם הקסם?

ומה יקרה בסוף עם הדרקון?. חושבים שזה צפוי? דמבלדור יטיל עליו לחש מסתורי ומרשים? הדרקון ייתקע בחומת המגן הקסומה של בית הספר? ההיפוגריף יתקוף אותו? ספרו בתגובות למטה את דעתכם.. התגובה המקורית ביותר תתוגמל בסמיילי בראש הפרק הבא😀

		הפרק הבא