חסר ומתמלא || אביטל

בע"ה

שם הפאנפיק: חסר ומתמלא
שם הכותבת: אביטל, Do good deeds
דירוג: G
שיפ: ג'ן
ז'אנר: אנגסט, דרמה
ויתור זכויות: ג'יי קיי רולינג המדהימה כמובן.

תודה גדולה לדינו, כינוי בעברית על הביטוא (:

יש לי חיבה גדולה לתגובות (:

החדר היה עליז ושמח. בלונים פורחים קישטו את התקרה, סניצ'ים התעופפו בחדר וארוחה מפוארת הייתה מונחת על השולחן העמוס לעייפה. בני משפחת וויזלי השתדלו כל כך לשמח את הארי ביום הולדתו, אך החסר המוחשי שרבץ כאבן על ליבו מנע ממנו לשמוח כראוי.
סיריוס. "אילו סיריוס היה כאן זה היה מושלם!" הרהר הארי בעוגמה ופניו קדרו מבלי משים, אך רצה הגורל ובשנה שעברה סיריוס נלקח מאיתו לנצח.

הארי התגעגע לחיוך המאיר, המוכר והחם, לעידוד ששגור על לשונו של סיריוס תדיר, לעזרה, לשובבות, לקונדסיות שהפציעה כקרן אור ברגעים הקודרים ביותר.
הארי שנא להתגעגע. הוא עשה זאת די והותר פעמים במהלך חייו הקצרים והפעם הזו בהחלט מיותרת – במיוחד מפני שהיא מתרחשת באמצעו של רגע חשוב ומרגש.

הארי צפה בפרד ובג'ורג' שולפים מאי שם משחק קלפים מתפוצץ, מעוצב ומתוכנן מחדש כך שיתאים למסיבת יום ההולדת של הארי. הוא זייף חיוך זורח והשתדל להיראות משכנע, בזמן ששלף את הקלף הראשון.
"אדם שאתה מתגעגע אליו," קרא בקול ונחנק. מכל הקלפים דווקא הקלף הזה. הוא הרים את מבטו שהושפל עד עתה והסתכל על הרמיוני, שישבה מולו וחייכה אליו בעידוד.
"סיריוס," הוא אמר בקול יבש, משתדל שלא להסגיר טיפת רגש, "תורך, רון."

מאותו רגע הריכוז המועט שהיה קיים, איכשהו נעלם לחלוטין. הוא חשב את המשפט שוב ושוב: אדם. שאתה. מתגעגע. אליו. מתגעגע. אתה מתגעגע. אליו...
קטעי זכרונות נדחקו ואיימו לפוצץ את המוח, רבים על הזכות להיחוות בשנית. כלב שחור וגדול מביט עליו מפינת דרך פריווט, כלב שחור וגדול מתגלה במגרש הקווידיץ', כלב שחור וגדול שחוטף את רון, סיריוס שמתגלה לפניהם… הארי שקע בעומקים שאין להם סוף, אלמלא–

"תורך, פוטר," חיקה ג'ורג' בהצלחה רבה את קולה של פרופסור מקגונגל, עד שהארי הסתובב ודימה לראותה שם. הוא הופתע לגלות את חיוכו הקונדסי של ג'ורג' וללא רצונו נמתחו זוויות פיו מעלה. נקודת ניצחון לג'ורג', הוא חשב והרים את הפתק הבא. הוא נדהם שוב וגל של כאב הציף אותו. הייתה שם רק תמונה בודדת של כלב, כלב שחור וגדול ומוכר עד אימה, שהזכיר מאד מישהו מסויים.

"אה, הגענו לזה," אמר רון בקלילות וטפח על כתפו של הארי, "זו בעצם לא משימה או שאלה, יותר נכון – עיקר הערב! ה־מ־ת־נ־ה! אז… קבלו אותו במחיאות כפיים!" היושבים סביב השולחן מחאו כפיים בהתלהבות ומבעד לדלת נכנס, מכשכש בזנבו הארוך, כלב שחור וגדול. הוא קפץ על הארי, כאילו הרגיש באדון החדש שלו והתיישב תחתיו, כנוע רק לרגע ונכנע אחרי חצי דקה לרדיפה בלתי פוסקת אחר פרפר חולף.

"זה לא סיריוס," אמר פרד בתשובה למבטו של הארי, "אבל משהו שאולי יזכיר אותו. ובזה אנחנו מסיימים את האירוע, רבותיי, כדי לאפשר לחתן יום ההולדת ליהנות ממתנתו." הוא קרץ לעבר הארי והמשיך, "וכולם צריכים לעזור לפנות את השולחן."

הארי שמח על הזכות שניתנה לו להתייחד עם מתנתו והתחיל לפסוע לכיוון חדרו המשותף עם רון, כאשר הכלב פוסע לצידו בשובבות ובשמחה אופיינית לכלבים, או שמא יותר מזה?
"סיריוס?" התלבט הארי בקול, הוא פתאום חשד שאולי זה באמת… ואולי הוא איכשהו חזר מן המתים…
הכלב קפץ על המיטה וליקק את פניו של הארי. "אולי אתה לא," חייך הארי וליטף את פרוותו, "אבל אני אקרא לך סיריוס."
הוא הרגיש איך העייפות עוברת בדמו ומרדימה כל איבר שאליו היא מגיעה. הוא הסתכל אל התקרה ודימה לראות פתח זעיר שבעדו נשקף כוכב קטנטן, שבוודאי היה סיריוס.
"אני עוד מתגעגע," אמר רגע לפני שהעייפות הכריעתו, "אבל זה מנחם, סיריוס. תודה ששלחת אליי את הכלב הזה, אני יודע שזה פרי ההתערבות שלך." קרן האור שנכנסה מבעד לחלון דקה לאחר מכן, גילתה נער ישן בשלווה, מחבק כלב שחור שקול נשימותיו הרעיד את החדר, ולראשונה זה שנה, נער מאושר ושמח.