הסיכוי האחרון

השעה הייתה שעת דמדומים, סיריוס בלק היה בדרכו לבקר את חברו פיטר פטיגרו. 
עברה שנה מאז השבעת הסוד והוא רצה לדעת שהכול פועל כשורה, אבל הייתה לו הרגשה שפיטר הוא לא בדיוק האדם הנכון.
הוא הגיע לסמטה חשוכה, פנה ימינה, והגיע לבית קטן, עליו היה כתוב "משפחת פיטגרו".
סיריוס דפק בדלת העץ ולא נשמעה תשובה. אולי הוא שוב פוחד, חשב סיריוס והחליט להזדהות.
"פיטר, תפתח! זה אני, סיריוס בלק!" לחש סיריוס לדלת. הוא חיכה זמן מסוים וכלום לא קרה.
אולי ג'יימס יודע משהו, חשב סיריוס והלך לכיוון ביתו של ג'יימס.

                                 ***
הוא פתח את הדלת, בחוץ ובפנים שרר שקט נורא. משהו קרה, חשב סיריוס.
הוא נכנס אל הבית ועיניו חשכו למראה המזוויע שראה.
רהיטים שבורים נראו בכל מקום, חלונות מנופצים, והגרוע מכול; חברו ג'יימס שוכב בלי נוע
ליד לילי אשתו, ולידה תינוק קטן.
"גיימס!" זעק סיריוס. הוא הבין הכול. פיטר בגד בהם, וולדרמורט הספיק להגיע ולרצוח אותם.
זה באשמתו, הוא ידע, פיטר יבגוד. הוא לא הספיק לשקוע ברחמים עצמיים כשלפתע פיצוץ אדיר נשמע מאחור.
 "מה זה?!" נבהל סיריוס והסתובב מיד עם שרביט שלוף .
  מבחוץ נשמעו יריות וצרחות.
"משהו קורה שם," הוא אמר לעצמו ויצא החוצה. תוך דקות אחדות כל הרחוב, שעד כמה דקות היה שקט ונינוח, הפך לסואן ואפל, אורות ירוקים ואדומים נראו בכל מקום. הוא עמד שם קפוא על מקומו.
פתאום, תפס את עצמו בידיים. "זה לא יכול להיות שהחבר הכי טוב שלו הקריב את עצמו והוא יעמוד ככה!" חשב בליבו.
הוא עוד לא הספיק להחליט מה הוא עושה, שלפתע נתקלו עיינו בפיטר פטיגרו "מה אתה עושה כאן?" שאל סיריוס, בכלל לא מופתע.
"אני?" צפצף פיטר. 
"כן, אתה!" אמר סיריוס בכעס.
"אני רק עושה את השליחות שלי," אמר פיטר בלחש, ולראשונה בחייו, נשמע בקולו שמץ של אומץ והתגאות, מה שבכלל לא אפיין אותו.
"איזה שליחות?" חקר אותו סיריוס. המפגש הזה התחיל להישמע לו חשוד.
"בלי שאלות מיותרות!" אמר פיטר בקור.
סיריוס היה מופתע מהטון שהופנה כלפיו ושאל, "אתה לא זוכר פיטר, שעד לא מזמן היינו חברים בהוגוורטס?" 
"הלילה, אני הולך לפוצץ את כל הרחוב הזה בלק, והפוטרים כבר הספיקו למות!" אמר פיטר, תוך התעלמות גמורה משאלתו של סיריוס, הוא פרץ בצחוק מטורף.
"בוגד!" צעק סיריוס על פיטר, "ואני חשבתי שאתה חבר, איך יכולתי לבטוח בך?!" 
אך במקום תשובה הוא קיבל פיצוץ נוסף, והפעם גדול יותר ומכאיב יותר. הוא נרתע לאחור בבהלה.
עשן התפזר בכל עבר, פיטר כבר לא היה שם. 
"אתה לא תצליח לעמוד בזה!" צעק סיריוס ופרץ בצחוק לועג.
"זה הוא, זה הוא!" נשמעו צעקות ממש לידו .
"מה לעז-"
"רוצח! אתה הרגת אותו!" צעקה אישה אחת.
"על מה את מדברת?!"שאל סיריוס בדחיפות.
"תסתכל!" היא אמרה לסיריוס והצביעה על הרצפה, סיריוס שלח מבט קצר לכיוון עליו היא הצביעה והזדעזע, הייתה שם אצבע כרותה מלאה בדם, ועוד כמה גופות של מוגלגים וקוסמים יחד 
"זה לא אני!" צעק סיריוס. "אני יכול להסביר!"
"זה לא מעניין אותנו!" הוא שמע קול חד מעליו, וגילה ששר הקוסמים בכבודו ובעצמו עומד שם. 
"תסביר את זה לשומרים באזקבאן,אני בטוח שהם ישמחו לארח לך חברה!"
"אבל זה לא אני!" ניסה שוב.
"כן, כן. זה מה שאומרים כולם," אמר השר בשעמום. 

                            ***

המשך יבוא...

נ.ב תודה ענקית ל Team שהסכימה לערוך לי גם הפעם :)

וכמובן שכל הדמויות הם מפרי דמיונה של קי גי' רולניג 

הפרק הקודם		הפרק הבא