אליאן

הייתי מוטרדת. ממש. מחר בשעה 11 אני הולכת להוגורטס בפעם הראשונה בחיי. שמעתי על זה טריליון ואחת סיפורים. אני השנייה במשפחה שהולכת לשם- אני ואחי הקטן בוצדמים גאים, כלומר שנינו נולדנו להורים מוגלגים אבל אנחנו קוסם ומכשפה. התגלגלתי מצד לצד. ´הלך עליי,´ חשבתי. עמדתי להקיא מהתרגשות כל רגע, אני בטוחה בזה. הלב שלי דפק ותהיתי איך אני אקום מחר. ´בסדר, אליאן. אולי נגוון קצת במחשבות?´ חשבתי. כן, בואי נחשוב על.... איזה בית אני אהיה. לא. זה מזכיר יותר מידי את ההתרגשות שלי. אולי על הינשוף שלי אורנוס, שסגור בכלוב ומנמנם לו.... אין לי מושג איך נרדמתי בסוף, אבל חלמתי שמשבצים אותי לסלית´רין וכולם צוחקים עליי. התעוררתי מזיעה. אח שלי דפק בדלת וקמתי מבולבלת. המיון לא היה כבר? לא, רגע. זה היה רק חלום. חלום רע. נשמתי בהקלה ופתחתי. הוא נראה כועס. אח שלי בן שתיים עשרה ועמד להתחיל את השנה השנייה שלו. "אולי תקומי כבר, סלית´רינית לעתיד? אנחנו מאחרים," רטן וירד במדרגות. שמעתי שהוא יוצא החוצה. עשיתי פרצוף ולקחתי את המזוודה שלי ואת אורנוס. הגלימה שלי הייתה בפנים, ראשונה במזוודה כדי שיהיה לי קל להוציא אותה ברכבת. ירדתי במדרגות במהירות והמזוודה לא אהבה את זה. אורנוס התעורר מהרעש ושרק בהתרגשות. חייכתי לעצמי ונכנסתי למכונית. אח שלי כבר היה לבוש בגלימות לבית ספר והסתכל עליי. אבא שם לי את המזוודה בתא המטען, אמא ישבה לפניי מקדימה והתחלנו לנסוע. נשמתי נשימה עמוקה. ´מאוחר מידי לסגת, אני מניחה´ חשבתי בעגמומיות. הסתכלתי בחלון. אמא הסתובבה אליי בחיוך וקרצה. "מתרגשת?" שאלה ומשכתי בכתפיים כביכול באדישות. אח שלי רוברט צחק. "אמא, היא סלת´רינית. היא בטח מתכננת איך לברוח." אמר בחיוך מרושע. כעסתי. הוא שובץ בריינבקלו, הבית של החכמים. "לא אני לא," אמרתי בכעס וחזרתי להסתכל בחלון. רוברט משך בכתפיים. "מה שתגידי, סלית´רינית." אמר וצחק שוב. ´להתעלם´, חשבתי והתרכזתי בחלון. הגענו לרציף 10 וחנינו. אבא הוציא את המזוודות. "רוברט, אם תרצה לשלוח הודעה יש לך את אורנוס. אליאן, המון בהצלחה" אבא אמר והנהנתי ומצמצתי כדי לא לבכות. רוברט לקח את הדברים שלו, רץ ונעלם לתוך רציף תשע ושלושה רבעים. בהיתי בקיר האבן. הוא נראה מוצק מאוד. אמא נתנה לי יד וחייכה אליי באהבה. "קדימה. אחת... שתיים.." התחלנו לרוץ. עצמתי עיניים בפחד.

בום! היינו ברציף תשע ושלושה רבעים. רוברט ראה שהגענו, ואז רץ לחפש את חברים שלו. אבא הגיע מיד אחריי ואחריי אמא. בהיתי ברכבת. היא נראתה גדולה ומאיימת בעיניי. בלעתי רוק. טוב, לפחות לא התעלפתי. כמעט נשמתי בהקלה, עד ששמעתי קול. "היי! גם את שנה ראשונה בהוגווטרס?" ילדה רצה אליי. הסתכלתי עליה. היה לה שיער שחור כמעט עד המותניים וגם היא הייתה כבר בגלימות. הנהנתי. היא חייכה חיוך גדול. "מגניב! גם אני. רוצה שנשב ביחד? אומרים שהארי רון והרמיוני הכירו בנסיעה הראשונה שלהם," אמרה והנהנתי ומשכתי בכתפיים. "אין בעיה," אמרתי והיא מחאה כפיים. "מעולה! ניפגש תכף, אמא רוצה להיפרד ממני" אמרה ורצה שוב. מצמצתי. האם הזיתי את מה שקרה כאן? לא יכול להיות שרוצים להכיר אותי. חייכתי חיוך גדול והסתובבתי לאמא. היא חייכה אליי ואז בהתה בנקודה שהילדה נעלמה בה. "מי זאת?" שאלה בחשדנות. "מישהי שרוצה לשבת איתי, גם היא בשנה ראשונה" אמרתי ואמא חייכה. "יפה" אמרה. עמדנו לרגע בשקט מביך. הרי עמדנו להיפרד לפחות עד חג המולד. מצמצתי. אמא חיבקה אותי חיבוק אחרון וגם אבא. רוברט גם הגיע להפתעתי ועשינו חיבוק משפחתי. "בהצלחה, שניכם" אבא אמר ומצמץ. אמא גם הנהנה ומחתה את העיניים. היא נישקה לי את המצח. "אמא!" מחיתי אבל באמת ניסיתי לזכור טוב טוב את הנשיקה הזאת- עמדנו להיפרד לתקופה ארוכה. עלינו לרכבת ונופפנו להם. רוברט הלך לחפש מקום עם החבורה שלו והילדה שוב באה אליי בחיוך, אבל שמתי לב שהיא החווירה קצת. בטח גם אני, לפי הבחילה שלי. ניסיתי להתמקד. "שנלך...שנלך למצוא מקום?" שאלתי בהיסוס והיא הנהנה במהירות. "אני אלואיז, דרך אגב." היא אמרה כשמצאנו תא ריק והתיישבנו אחת ליד השנייה- אלואיז ישבה ליד החלון. חייכתי חיוך גדול. "מגניב! אני אליאן," אמרתי והיא מצמצה. "גדול," אמרה וצחקנו. כשנרגענו הסתכלנו בחלון. "באיזה בית אח שלך?" אלואיז שאלה אותי בעבור שתי דקות. "ריינבקלו," אמרתי בעגמומיות."ושלך?" שאלתי. היא משכה בכתפיים. "אין לי אחים. אני בת יחידה, אבל ההורים שלי בריינבקלו" אמרה ובהתה בי. חייכתי חיוך גדול וצחקנו שוב. 

"אני בוצדמית, כלומר ההורים שלי הם מוגלגים" אמרתי כשנרגענו. אלואיז הנהנה. "היי, לא נורא. אני בת יחידה, ככה שאנחנו די תיקו" אמרה בחיוך. חייכתי אליה והמכשפה של הממתקים הגיעה. קנינו ממתקים ואני אכלתי צפרדע שוקולד. קיבלתי את הקלף של הארי פוטר, ואלואיז את של רון. חייכנו וחזרנו להסתכל בחלון. מתישהו הגיע אלינו עוד ילד והסתכלנו עליו. "היי," הוא אמר. היה לו שיער חום ועיניים ירוקות. "איך קוראים לך?" שאלתי. "ג´ון. אפשר לשבת?" הוא שאל  והנהנו. אני ואלואיז החלפנו מבטים ואלואיז הרימה גבה. משכתי בכתפיים והסתכלתי על ג´ון, שהסתכל בקנאה על הממתקים. "אפשר קצת?" הוא שאל והנהנו. הוא לקח סוכריית ברטי בוקס בכל הטעמים ועשה פרצוף. "איכס," אמר וצחקנו. "מה קיבלת?" שאלתי בחיוך והוא הניד בראשו במהירות. "אני לא רוצה לדעת. אבל זה מזכיר דשא," אמר ועשינו קולות של גועל. אחרי זה צחקנו.