המייסדים

היי אנשים! לפני שאני מתחילה את הפרק, אני רוצה להגיד סליחה שנעלמתי. (י"א..)
ויש לי בקשה אליכם הקוראים.
גם אם אתם לא אוהבים את הפרק, בבקשה תגיבו ותגידו לי איך לשפר, כי אני תמיד אשמח לשפר.
ועכשיו לפרק!

"אתה!" אמר סאלאזאר, מתקרב אל האדם בעל רעמת השיער האדמונית.
האדם, שהתברר ששמו גודריק, הסתכל עליו בבלבול.
"סלח לי, אדוני," אמר, "האם אני מכיר אותך?"
סאלאזר וגודריק הביטו זה בעיניו של זה, וסאלאזר הבין כי האדם אינו זוכר אותו, והדבר הגיוני בהתחשב בזה שנפגשו לשניות מעטות.
"שמי הוא סאלאזר סלית'רין," אמר, לא מסיט את מבטו, "רכבתי את דרכי מאירלנד."
במשמע שמה של הארץ עיניו החומות של גריפינדור נפתחו, והבנה הייתה בהן.
"אתה-"  אמר, אך פיו לא הצליח לבטא את המילים. לאחר דקה התרכז מספיק והצטער על אותו יום.
גבירת רייבנקלו הסתכלה בחיוך מהצד, ואמרה בשקט כי האל לעולם לא מפגיש שני קוסמים סתם כך.
סאלאזר לא היה בטוח מה חשב על הגבירה. מראה החיצוני הזכיר עורב, וחוכמתה זרמה ממנה אל החוץ.
אך היא נראתה מסתורית בעטרתה המפוארת ובעורה הבהיר.
"בבקשה מחל לי, אדון סלית'רין, על חוצפתי, אך מהו הכלוב שיש עמך?" שאלה הגבירה.
למשמע שאלתה סאלאזר לא יכל שלא לחייך, כיוון שתמיד שמח לספר על חיותיו.
"בכלוב זה, גבירתי, נמצא מגוון של חיות פלא."

"לחש הרחבה?" שאל גריפינדור (שהיה מעט חייתי לדעת סאלאזר), מכווץ את גבותיו.
"דווקא להיפך," המשיך סאלאזר בחיוך," לחש מזעור".

"ומה הם כישוריך? איך תוכל לעזור לבניית המקום?" המשיכה עלמת רייבנקלו, מתפעלת מהכלוב אך מפנה בחדות לנושא שבגינו נפגשו.
"איני בעל כסף רב, ומעולם לא לימדתי אדם, אך תמיד שאפתי ליותר, ותמיד אשאף. למדתי לבדי את סודות האדריכלות."
עיניהם של שני מארחיו נצצו והסתכלו אחד על השנייה בשמחה. גריפינדור פנה ללחוץ את ידו.
"ברוך הבא לצוות, מר סלית'רין," אמר בצהלה קלה, מחייך במלוא שיניים.
סאלאזר לחץ את ידו השעירה של אדון גריפינדור, מופתע מקשיחותה.
"קרא לי סאלאזר, אמר לאדם, מרגיש יותר קרוב אל השניים יותר מאשר הרגיש קרוב לכל אדם אחר בחייו.

הפרק הקודם		הפרק הבא