(נקודת מבט: כללי)
"נו כבר!כולם! אנחנו נאחר"
צעקה מולי תוך כדי שהיא מסתובבת בבית וקוראת לכולם.
מקס הבת הקטנה של מולי הייתה צריכה להגיע לשנה הראשונה שלה בהוגוורטס.
כולם התייצבו בסלון הצר של בת משפחת וויזלי.
"אוי זה כ"כ מרגש" אמרה מולי עם דמעות בעיניה.
"אמא,את מתכוונת לעשות את זה כל שנה?" אמר פרד והדגיש את המילה "כל".
ארתור נשק במצח לכל אחד בתורו והם יצאו משם לכיוון תחנת הרכבת.
-
"מייק! ראית את הספר שלי? הייתי בטוחה שהשארתי אותו כאן!" צעקה הרמיוני לאחיה הקטן מייק.
"לא,לא ראיתי." הוא החזיר לה בתשובה.
"לא חשוב,מצאתי." אמרה הרמיוני.
"אני לא מאמינה שגם את מייק לא נראה יותר בשנות הלימודים." אמרה אמא של הרמיוני ומייק.
"תשמרי עליו." אמר אבא שלהם.
"אני יכול לשמור על עצמי. אני לא צריך את אחותי שתשמור עליי." אמר מייק וגלגל עניים.
"אז תשמור אתה עלייה" אמרה אמם וצחקה.
וגם הם,יצאו בדרך לכיוון תחנת הרכבת.
-
"וויל קדימה בוא נצא. אני בטוחה שמייק,לוקאס ודסטין כבר בדרך לשם."
"בסדר,אני בא." אמר וויל ויצא עם ג'ויס גם הוא לכיוון תחנת הרכבת.
-
"מייק,לוקאס,וויל!" צעק דסטין ורץ לכיוון השלישייה.
"דסטין! תודה לאל. כבר חשבתי שאני אתקע לשבת עם אחותי בתא." אמר מייק בצחוק.
הם צחקו. לוקאס הפנה את מבטו לעבר וויל,שלא צחק.
"וויל..אתה נראה מודאג." אמר לוקאס.
"טוב..אממ..חשבתי על זה. כל העניין של המיון.."
"מה איתו?" שאל דסטין.
"אני פשוט חושש שלא נהיה באותו בית.."
"היי,זה בסדר. שום בית לא יפריד בין החברות שלנו." אמר מייק.
וויל חייך.
הרבעייה והאחיהם עלו לרכבת ונופפו לשלום מהחלון להיפרד מהמשפחות שלהם.
"זה הולך להיות כיף." אמר דסטין.
|