לא "קוסם","מקובל"

בס"ד

כל הדמויות, המקומות, המונחים והרעיונות שמגולמים בעולם בו מתקיים הפאנפיק שלפניכם הם קניינה הרוחני של ג'יי. קיי. רולינג. אין בכוונתי להרוויח מהפאנפיק או מפרסומו כל רווח כלכלי."

אהלן, קוראים לי דן. אני מתגורר בישראל ביו"ש ואני דתי. לפני שנה קרה מקרה ששינה לי את החיים.

קיבלתי מכתב מוזר. בהתחלה הייתי משוכנע שעובדים עלי כי היה עליו חותם-שעווה מוכר: מגן המחולק לארבעה חלקים באחד אריה, באחד נחש, באחד גירית, ובאחד נשר. במרכז הייתה אות H גדולה ומתחת המגן הייתה כתובת בלטינית:

"DRACO DORMIENS NUNQUAM TITILLANDUS"

הסיבה המרכזית לכך שחשבתי שעובדים עליי היא שאני לא מאמין בפנטזיה. מה גם שאפילו אם אכן קיים עולם הקסם, למה שאהיה בהוגוורטס דווקא?

זרקתי את המכתב והמשכתי. למחרת קמתי בבוקר וראיתי על יד חלוני ינשוף עומד ובמקורו מכתב.

עכשיו זה כבר היה מוזר,חברים שלי לא ישקיעו עד כדי כך במתיחה אפילו בפורים שיוצא באחד באפריל.למרות הטיעון הזה עדיין אין לא האמנתי שזה אמיתי.

ואז נזכרתי שאפילו אם כל זה אמיתי אסור לי לשתף עם זה פעולה כי אסור להיות קוסם על פי התורה. רגע אחרי זה נזכרתי מה קרה בספר כאשר הייתה התעלמות והחלטתי שאני אקח את המכתב ואשלח להם שאני לא יכול  להגיע ממניעים דתיים.פתחתי את החלון והינשוף נכנס.

ברגע שהוא נכנס הוא התחיל לגדול אט אט נוצותיו נעלמו, מקורו הפך לפה ואף, ובכללי הוא נהיה אנושי. כשראיתי את זה התרגזתי אני לא הייתי מכניס אותו אם הייתי יודע שהוא אנושי. פתחתי את פי להעיר לו על החוצפה אך הוא עצר אותי

"רגע רגע רגע, אני יכול לנחש שאתה כועס אבל אתה לא היית קורא את המכתב, אני יודע שאתה דתי אבל תקשיב. זה לא סותר את היהדות, אני יודע שזה נשמע מוזר כי "מכשפה לא תחיה" ו"קוסם ומנחש" אבל זה לא אותו קסם וכישוף, הכישוף והקסם המדוברים מגיעים ממקור אפל, הקסם שלנו מקורו במילים זה יותר דומה לקבלה. יש עשרות קוסמים דתיים והרבה מהם מפורסמים. הוגוורטס מאוד מכבדת דתיים אפילו הכנו רשימת ספרים מומלצת לדתיים.

ויש מלא קוסמים דתיים מפורסמים"

"כמו מי למשל?" שאלתי. האיש חייך ואמר "ר' אדם בעל שם, ר' ישראל בן אליעזר בעל שם טוב, החוזה מלובלין,הזוהר הקדוש,ר' לוי יצחק מברדיצ'וב ועוד" הוא חייך

"תוכיח" אמרתי. האיש שלף בקבוקון מקריסטל הניח אותו על השולחן, אמר "אצ'יו הגיגית" וגיגית אבן ישנה הופיעה.

"יווו של מי הזיכרון?" שאלתי בהתרגשות,אחד מהחלומות הגדולים שלי היה להכנס לזיכרון.

"את הזיכרון הזה לקחנו מרוח של מרפא ארופאי שהיה מרפא בדרכים משונות מאוד. בשם דוקטור ישראל בעל שם טוב" האיש אמר וחייך.

"רציני?" התלהבתי. הערצתי את הבעל שם טוב הוא היה דמות נחמדה.

"כן" ענה האיש ושפך את הזיכרון אל ההגיגית.

טבלתי את ראשי ומצאתי את עצמי עומד מול דלת ועל ידי עומד נער נחמד בסוף גיל העשרה ודופק בדלת.

הדלת נפתחה וילד קטן רץ החוצה "שלום ישראל" אמר הילד הנער חייך חיוך נעים וענה: "שלום שלמה"

ישראל ושלמה יצאו מהחצר ונחנסו לחצר שליד שם ישראל שוב דפק בדלת.

כך ישראל עבר בית בית וצרף אליו עוד ועוד ילדים.

אחרי שכל הילדים הצטרפו,הם ירדו מהשביל והחלו ללכת בשדות השוממים.

שלמה תפס בחולצתו של ישראל ואמר: "ישראל תשיר"

ישראל חייך והחל לשיר. ברגע שישראל החל לשיר התחילו לצמוח מסביב החבורה פרחים יפהפיים.

פתאום קפץ כלב זאב גדול אל מול הילדים הילדים נבהלו וברחו אל בתיהם.

ישראל הביט בזעם בכלב והלך.

הזיכרון התחלף.

ישראל ישב ומולו ישב עוד איש.

"שוב לא הסכימו לבוא איתך?" שאל האיש את ישראל.

ישראל נאנח וענה "ההורים לא רוצים לשלוח אותם בגלל הכלב הזה, נצטרך לסגור את החיידר לתקופה מסויימת"

האיש הזדעזע "אבל רק לא מזמן נגמרה חופשת הפסח, אנחנו לא יכולים לעשות עוד חופשה"

ישראל נאנח בשנית ואמר: "כידוע לך הימים האלה הם ימים של אבל, כדאי שנעסה הפסקה עד ל"ג בעומר"

"נו שויין" אמר האיש "אבל מה נעשה אם הכלב יחזור?"

ישראל חייך מעט ואמר: "הכול יהיה בסדר"

שוב התחלף הזיכרון.

ישראל עומד ליד הדלת של שלמה (הילד הראשון מהילדים שהוא אוסף) ודופק בדלת.

בדלת נפתח חריץ צר ממנו מציצות בזהירות שתי עניים.

"ל"ג בעומר" ישראל קרא "משחקים בבר כוכבא*"

הדלת נפתחה ואישה עמדה בפתח. האישה הייתה מודאגת "עם כל הפרעות? אולי כדאי לוותר"

ישראל חייך ואמר: "דווקא עכשיו צריך לעודד את הילדים המפוחדים ולהכניס בהם קצת אומץ"

האישה נרגעה ושלחה אשלמה עם ישראל.

כך ישראל עבר בית בית ושכנע את ההורים המודאגים לשלוח את ילדיהם

*מנהג שהיה בארופה הילדים היו יוצאים לשדות עם חרבות עץ וקשתות ומשחקים כאילו הם במרד בר כוכבא (את שם המנהג המצאתי כי אין לי מושג איך קראו לזה)

מקווה שיצא טוב זה פאנפיק ראשון שלי

		הפרק הבא