משחקי הרעב ה-76 לילדי הקפיטול

אוקי, כמה דברים:

א) וויתור זכויות לסוזן קולינס הגאונה ומדהימה. 

ב) אני יודע שאני לא הראשון או העשירי שחשב על זה, אבל מעולם נתקלתי ברעיון כזה באינטרנט, אז, אם יש קשר כולשהו בין עלילה זאת לאחרת, זה מקרי ל-ח-ל-ו-ט-י-ן.

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

אני יוצא מן המעלית לאולם ענק ומלא באנשים שיושבים, רצים, בוכים ובעיקר מחכים. 

אני סוקר את האולם הענק ומחפש אחר הורי. אחרי חיפוש מתמשך אני מוצא אותם יושבים ומחכים. הורי לבושים בבגדים חגיגים. אני רץ אליהם והם מבחינים בי. 

אני רץ אל זרועותיה של אמי והיא כמעט נופלת. אנחנו מתחבקים זמן ממושך. אנחנו מתנתקים והם סוקרים אותי.

"אתה כול כך יפה," אומרת אמי. אני חייך אליה בעוד אבי מסכים איתה ופורע את שיערי. 

"בוא, קיידן, צריך ללכת לכיכר. השעה עכשיו..." הוא מסטכל על השעון. "אחד עשרה וחצי. תמיד אהבת מקלחות ממושכות." הוא חייך אלי.

אני שולח אליו חיוך עקום. 

אנחנו יוצאים מבית החולים ישר לחנייה. המכונית שלנו בצבע תכלת בוהק, עם סמל הקפיטול מקדימה, ולא, היא לא מרחפת. אנחנו נכנסים ואבי מתניע. אני רואה שהם מרגישים אי- נוחות מסויימת. והאמת, גם אני מרגיש ככה. 

אנחנו יוצאים מהחנייה ישר לכביש הראשי וכמו תמיד פקוק שם. המרחק בין הבית חולים לשדרת המיועדים לא כול כך רחוקה. אנחנו הולכים לשם כול שנה בשביל לצפות במיועדים שעוברים שם ומציגים לראווה את מעשיהם של הסטייליסטים שלהם. שם גם הנשיא סנואו צופה מהמרפסת שבאחוזה שלו על כול האירוע ונושא דברי ברכה לקראת המשחקים. בשנתיים האחרונות המיועדים ממחוז 12- קטניס ופיטה- שיגעו וסחפו את כולנו עם התלבושות הבוערות שלהם. אבל עכשיו, הם סחפו כמעט אומה שלמה נגדנו. 

אני חושב שזה יהיה בטח הופעה ענקית בדיוק כמו תהלוכת המיועדים, אם לא גדול יותר. 

הגענו לכיכר. הרבה אנשי קפיטול יושבים ומערבבים עם אנשי מחוזות מסריחים. צמרמורת אוחזת בי שאני מביט בהם. הם פשוט טינופת, זבל, אשפת רחוב, מטרד שצריך למחוץ ברגע. אני לא מבין איך הקפיטול לא מחץ אותם. הקפיטול חזק פי עשרות ואלפי מונים מהמחוזות. יש לנו אנשים מאומנים טילים וכלי נשק משוכללים. ומה להם היה, רובים, חץ וקשת, אולי כמה טילים ורחפות זהו. אני מקלל את הפיטה הדפוק הזה. בלעדיו מחוז 13 היה מושמד, והפעם לגמרי והמרד היה נכשל לגמרי. אבל אני חושב שאני יודע למה הם ניצחו אותנו עכשיו. הם היו מאוחדים. היה להם סמל לחיקוי והובלה. היה להם תקווה.

אנחנו מתיישבים בשורה שניה. הכול מפואר לגמרי- משוליים של הדרך יש שורה ארוכה של אנשים שדופקים בתופים, וביניהם מפריד רווח של 4 מטר שממולא במורדים. הנשיא סנואו קשור ברצועות מחשמלות לעמוד מתחת למרפסת ומצולם במסכים ענקים לאורך כול השדרה. כול לבסוף יושבים ונהיה דממה. כולם מסתכלים לכיוון שממנו פעם היו יצאות הכרכרות, אלא שהפעם, מי שיוצאת ממנו היא קטניס בתלבושת העורבני חקיין שלה ואוחזת בקשת ועל גבה אשפת חצים עם חץ אחד בלבד. היא צועדת לאורך שדרת המיועדים והמורדים במרווחים הולכים אחריה עד שנוצר קהל אדיר. קטניס עוצרת במרחק של ארבעה מטר מהעמוד שעליו קשור הנשיא סנואו. המנצחים ששרדו עומדים משני צדדיה. 

הנשיאה קווין יוצאת למרפסת ומביטה בבוז בנשיא סנואו. היא לבושה בחליפה, מכנסיים, מגפיים וגלימה כסופים. 

"מורדים, אנשי קפיטול, מהיום יהיה משטר חדש בפאנם. המחוזות לא יצטרכו יותר לחשוש ממשחקי הרעב יותר לעולם. מהיום נחייה בשיוון מוחלט. ברוכים הבאים למדינת פאנם החדשה." כול המורדים עומדים מריעים ורק אנשי הקפיטול יושבים בשקט. "היום, בשדרת המיועדים, כול פאנם, פאנם המשוחררת, תצפה ביותר מהאשר מופע ענק. 

"התכנסו היום כדי להיות עדים לרגע של צדק היסטורי. היום, החברה הגדולה מכולם של המהפכה תירה את החץ שהלוואי ויביא את הקץ לכול המלחמות. הלוואי והחץ ותירי את החץ שישחרר את כולנו משילטון רודנות ולראשיתו של עידן חדש. 

"'עורבני חקיין', תהא מטרתך נכונה כשם שליבך טהור." הנשיאה הרימה את ידיה לצדדים. 

קטניס ראתה בזה סימן לכך שהנאום נגמר. היא לקחה את החץ מהאשפה ומתחה אותו במיתר. היא כיוונה לכיוון ליבו של הנשיא סנואו. רגע של שקט הושלח. לא רציתי לצפות בזה, אבל משהו בי- כנראה ממשחקי הרעב- היה חייב לצפות בזה. 

קטניס נשמה עמוק, ושיחררה את החץ.

הוא חלף במהירות ונתקע לנשיא סנואו בלב. מההדף ראשו נשלח לאחור ונחבט בעמוד. דם החל לזלוג לו מהחץ. כול אנשי הקפיטול התנשמו בתדהמה ורבים מהם אפילו בכו. אני הייתי אחד מהם. אבל הרעש שאנשי המחוזות הקימו, חיפה על הרעש שאנחנו עשינו. הם הריעו והנשיאה קווין חייכה. 

"ועכשיו, להודעה שכולם חיכו במטח רב ביותר," הם לא טרחו לפנות את הגופה של הנשיא סנואו משם. הם בדיוק כמו שהנשיא סנואו אמר, ברברים. "מוקדם יותר, כינסתי ישיבה של כול המנצחים ששרדו והעלתי הצעה שהם יחליטו אם לקיים אותה או לא.והם הסכימו ברוב קולות," היא אמרה וחייכה. היה ממש אפשר להרגיש את המטח באוויר." ההצעה הייתה כזאת, לקיים משחקי רעב אחרונים לילדי הקפיטול בלבד." 

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

תגידו לי אם אהבתם את הרעיון עצמו. 

ותרשמו לי תגובות.

אוהב, 

קייל סמית. 

הפרק הקודם		הפרק הבא