Dancin' to the beat

המוזיקה בפאב הייתה חזקה ורועשת. הדמות בברדס השתחלה לתוך הבר הרועש והצפוף וסקרה את העולם החדש שסביבה בעיניים כהות ומזלזלות, כבדות עפעפיים. קווצת שיער מבריק, גולש בתלתלים סמיכים ושחורים, השתחררה מהתסרוקת המוקפדת של הדמות וגלשה על כתפה בחופשיות. מבלי לשים לב למעשיה, היא החזירה אותה למקומה, משימה קשה לכשעצמה, אבל במשפחות טהורות הדם לומדים לעשות זאת בטבעיות. כעת, בלטריקס בלק בת ה- 18 מיהרה למלתחות כדי להחליף את הגלימה המשובחת, שהותאמה במיוחד לגופה הדקיק והחינני, בגלימת יד שנייה מרופטת.היא ארזה את בגדיה בתיק שחור וקטן, אותו החביאה מתחת לגלימותיה. עכשיו, היא יצאה מתא המלתחה המצחין והזעיר אל קצב הביט, המוזיקה שזורמת בעורקיה. היא לבשה ברדס, כמובן, כי מה תעשה אם יגלו שבלטריקס ממשפחת בלק עתיקת היומין הייתה פה? ינשלו אותה, כנראה. אבל היא הייתה חייבת להשתחרר ערב אחד, להפסיק להיות בלטריקס בלק, שרק סיימה את הוגוורטס וכבר יש לה טבעת אירוסין נוצצת על האצבע. היא רצתה להיות סתם בן אדם אלמוני פעם אחת. היא רצתה את המוזיקה, שתזרום בעורקיה כמו סם ותמלא את גופה באושר שאין כמותו. לא מוזיקת ואלס קלילה מתזמורת כלי מיתר במסיבות של עשירים. היא רצתה מוזיקה יותר… נערית, להיות סתם נערה, כמו כולם, לשם שינוי. לאחר יותר משעה של ריקודים פרועים, בלטריקס דשדשה לכיוון הבר באיטיות. היא הזמינה מעין קוקטייל אקזוטי והתיישבה באחד מכיסאות הבר הרבים, משתמשת בתפריט המשקאות כדי לנפנף על עצמה רוח. דקה בערך לאחר שהחלה לשתות את הקוקטייל בעזרה קשית ארוכה, הגיע בחור בעל שיער בלונדיני מלוכלך מחבורת הרוקדים ונעמד מאחורי הכיסא שליד בלטריקס גופו צמוד לגבה. "שלום לך" לחש באוזנה וגרם לצמרמורת קלה במורד גבה. "מהו שמך?" לחשש ונצמד עוד יותר אל גופה של הנערה. בלטריקס הסתובבה אליו, כעת גופה היה לחוץ כנגד גופו,רגליה כרוכות סביב מותניו. המבט העז בעיניו הכחולות אמר את כל מה שרצתה להביע באותו הרגע, אך לא מצאה מילים."זה לא משנה עכשיו" לחששה "פשוט נשק אותי". הוא סגר את המרחק המועט ביניהם ואצבעותיו רפרפו על גבה, יורדות מטה יותר ויותר. אצבעותיה של בלטריקס נקברו בשיער הלא- גזוז של הבחור, בעוד ידה השנייה משוטטת על לסתו, יורדת מטה אל צווארו ונצמדת לחזהו. אנקה חלושה נשמעה מפיו של הבחור והוא הצמיד אותה אליו בלהט שגבל באלימות כמעט, אצבעותיו התחפרו בשערה והוא נשען קדימה יותר ויותר, כאילו הוא לא יכול לקבל מספיק ממנה. היא לא נתנה לו את השליטה, אלא נשענה כלפיו בעוצמה, שפתותיהם מתרסקות אחת על השנייה שוב ושוב, בכוח. ולפתע... זה נגמר. היא התנתקה ממנו בפתאומיות, הביטה בעיניו הכחולות כל כך, לא כהות כמו הים, אלא בהירות כל כך, בצבע של קרחון קשיח וגדול, שדבר לא יוכל לסדוק. כמו הלב שלה, שמשום צה הזר הזה הצליח להמס. באותן העיניים, השתקף מבט כאוב כל כל, קשה מנשוא, אותו המבט שוודאי הופיע כעת על פניה. "אני מאורסת" לחשה אליו, סידרה את ברדסה והסתלקה מהמקום, מותירה אותו המום במקומו. כאשר הדלת נטרקה אחריה בדנדון עמוק של פעמונים, היא עוד הספיקה לראות אותו יושב על כיסא ליד הבר, ראשו טמון בין ידיו ואצבעותיו התחפרו בשיערו, בדיוק כמו שעשו אצבעותיה שניות ספורות לפני כן. היא נגעה בדלת ודמעה, הדמעה היחידה שתזלוג מעיניה אי פעם, ניתזה מסנטרה ופגעה במדרכה המלוכלכת. אסור לה לבכות, זה מתחת לכבודה. 'את טהורת דם. את חזקה. את חכמה את עליונה. את טהורת דם. את חזקה…' מחשבתה נקטעה והיא התרסקה אל המדרכה הקשה, עיניה פקוחות, מביטות בריקנות ישר נכחה מבלי לראות דבר, שברון הלב הראשון והאחרון שלה. מבט נחוש תפס את הריקנות. היא לא תתן לבחור אחד לשבור את החיים שנועדו לה. "קוסם מטונף" מלמלה, והסתלקה בחזרה אל ביתה, מותירה אחריה רק נפנוף גלימה והזדמנות לאהבה שלעולם לא תחזור.