רוח

דראקו תמיד אהב את הרוח.

רוח היא לא דבר אחד- היא קרירה ומלטפת, חמימה, או סוערת, מלווה בברקים, רעמים וגשם, רוח אובדנית שהופכת לסערה.

ערב סתיו, נער בלונדיני בן 16, לובש ג'ינס וחולצה קצרה בלבד יוצא אל הסערה.

הרוח חוטפת את כובעו והוא נשען על גזע עץ רטוב, שקוע בזיכרונות רחוקים, בהם היה מאושר.

פעוט בן 4 בלבד, לבוש בפיג'מה דקה בצבע צהוב לימון, מצמיד את ידו אל שמשת החלון הקרה. "למה העצים מתכופפים, אמא?" שואל הילד, פוקח עיניים אפורות וסקרניות. "זאת הרוח, דראקו. היא מכופפת את כולם לרצונותיה. הרוח שולטת בדברים כדי לגרום להם לעשות את מה שתרצה. אם היא תרצה, היא תוכל גם לכופף את העצים לצד אחר. " היא רק סיימה לדבר, והרוח שינתה את כיוונה, מצליפה בעצים בעוז, והם נכנעו לה, התכופפו ככורעים לה ברך. אמא מלטפת את שיערו הבלונדיני של הילד ויוצאת מהחדר. הילד ממתין שנייה לפני שפותח את הדלת וחומק אל הסערה.

ילד בן 7, הולך עם אמו לפסטיבל, בפעם הראשונה בחייו. שניהם חנוקים במעילים שחורים, אמא מחזיקה מטרייה. רוח באה, סערה מתחילה, הרוח הופכת את מטרייתה של אמא. "למה כולם מתכופפים לרצונותיה של הרוח, אמא?" שואל הילד. "היא חזקה מהם, דראקו" עונה האם. "אם תצליח להתנגד לרוח, לא תהיה כפוף לרצונותיה". הילד בן ה-7 מנסה להגיע לדוכן, נהדף שוב ושוב לאחור עד שמצליח. "הצלחתי, אמא! התנגדתי לרוח!" אמא צוחקת. "רק בודדים מצליחים לעמוד נגד הרוח. אתה ילד חזק מאוד, דראקו."

נער בן 12, כבר לא ילד קטן, הולך עם אמו לקנות מתנות לחג המולד. רוח באה, מכופפת עצים, מתחרה עם אנשים על שליטה, הופכת מטריות בניצחון. "איך אפשר להפסיק את הרוח, אמא?" שואל הנער. "אי אפשר" משיבה האם בעייפות, "הרוח בלתי ניתנת לשבירה. רק כאשר דעתה תנוח, היא תוכל לעצור." הם מתעתקים בחזרה אל האחוזה. "בוא, דראקו" קוראת האם אל בנה. "רק עוד דקה, אמא" עונה הנער ומתיישב על ערימת השלג הטרי, צופה בשקט בסערה המשתוללת סביבו.

נער בלונדיני בן 16, יוצא אל הרוח ומביט בסערה. מטרייתו של הנער מתהפכת, הוא קורס לישיבה מתחת לעץ בדממה, שקוע בזיכרונות. "איפה המטרייה שלך?" קוטע אותו קול חדש, חמים. הנער מרים את מבטו ופוגש זוג עיניים חמות כמו האביב. נער אחר מתיישב לצידו, חום גופו מוקרן אל הבלונדיני וגורם לו להשתוקק, לראשונה בחייו, לחיבוק חם שיעטוף את גופו. בדחף של רגע, שפתיים מתרסקות על שפתיים, גופים מתנגשים זה בזה, ודראקו מבין- הוא כמו הרוח- שולט באחרים, בלתי אפשרי להתנגד לו, בלתי ניתן לשבירה. הוא מתנתק מהנשיקה, מרים את מבטו ופוגש בעיניים ירוקות. זרועות נכרכות סביב גופו של דראקו ומושכות אותו קרוב יותר, לחיבוק חם שיעטוף אותו וייתן לו תחושה שהכל בסדר. אולי דראקו הוא סערה, אבל החדשות הטובות הן, שלאחר כל סערה, לא משנה כמה קשה וארוכה תהיה, תמיד ימתין לך האביב.

יצא לי קצר הפעם... אבל לא רציתי למרוח את זה יותר מדי :)