פוטיפר פוטר

שנים רבות חלפו מאז עידן וולדמורט.
מאות שנים.
פה ושם אנשים טענו, בצדק או שלא בצדק, שהם יורשיו של הארי פוטר, אבל הנושא הזה כמעט לא עלה.
המפורסם התורן של עולם הקוסמים היה ארטיקו אננסו, בחור לבקן שכרת ברית מחודשת עם המוגלגים ובכך מנע אסון על עולם הקוסמים, שכן ההמצאות של המוגלגים התעלו על הלחשים של הקוסמים.
בהשראתו נוצרה אופנה של צביעת השיער ללבן, מה שבזכות השילוב של קסם וטכנולוגיה היה קל עד גיחוך ונצחי, אלא אם כן רצית לשנות את צבע שיערך לאדום או משהו.
אחד הילדים שנפל קורבן לאופנה הזאת היה פוטיפר פוטר.
שלא כמו תשעים ותשעה נקודה תשע תשע תשע אחוזים מהאנשים בעלי שם המשפחה פוטר, הוא אכן היה צאצא של הארי פוטר.
לא שהוא ידע את זה.
וגם לו ידע, הוא היה מתלהב לדקה וחצי ואז חוזר לשגרת חייו, שכללה בעיקר רכיבה על הדרקון המדומה שלו, טיפולזוגי, ובילויים משפחתיים עם ארבע האמהות, שלושת האבות וחמישים האחים שלו, עשרה מתוכם הם גורילות בעלי תבונה אנושית.
אבל לילה אחד הוא הלך לישון ולא התעורר במיטה המרחפת והמתכווננת שלו, עם השירותים המובנים והתבונה המלאכותית המתקדמת.
הוא התעורר על ספה שהוא ראה פעם בהדמיה של מוזיאון.
<רביולי בטטה דו קומתי, אני יודע שאתה משתיל לי חיזיון>, אמר פוטיפר פוטר בטלפתיה, אבל אחיו לא ענה. כמה אופייני.
<טוב,> רטן פוטיפר, <אני אשתדל להינות מהחיזיון האידיוטי שלך כמה שאני יכול, לפני שתשלח מפלצת שתנשנש לי את הרגל. אבל אז אתה תהיה כל כך בצרות עם האבות והאמהות. >
פוטיפר קם מהמיטה.
<ניקוי פה ומזון, בבקשה,> הוא זימן.
להפתעתו במקום שבקשתו תבוצע,
הוא שמע מישהו אומר בקול רם אשכרה, כמו בהדמיות על תקופת האבן או משהו כזה, "אני יכול לסדר לך משהו לאכול, אחי, אבל אני לא הולך לצחצח את השיניים המסריחות שלך."
פוטיפר סובב את ראשו וראה ילד קוסם בגילו, אבל משנות האלפיים, עם שיער ג'ינג'י ועיניים כחולות.
<איזו הדמיה דפוקה, הילד הזה מכוער פחד,> רטן פוטיפר, מקווה שרביולי בטטה דו קומתי שומע אותו.
"הי, זה שלך יש פרצוף נשי ושיער לבן מבריק לא אומר שכל
השאר מכוערים," אמר הילד בטון נעלב.
"עם מי אתה מדבר, רון?" שאל בקול מוחשי ילד אחר, שנכנס לחדר המיושן.
היה לו שיער מבולגן ומיושן וכמעט חסר ברק בצבע שחור. היו לו עיניים ירוקות עמומות. היה לו סימן בצורת ברק על המצח- מה שלא היה מיוחד בתקופה של פוטיפר פוטר.
למעשה, לפוטיפר היו על הפנים והידיים סימנים שחורים בצורות של ברקים, אש, ספירלות, חיוכים וגורילות.
מה שהיה חשוב במראה של הילד הזה זה שהוא נראה לו מוכר באופן משונה.
"אני מדבר עם הפסיכי הזה," ענה רון.
<אני לא פסיכי,> מחה פוטיפר פוטר.
"הי! אתה מדבר בטלפתיה!" קרא הילד על הסימן בצורת ברק.
פוטיפר גלגל את עיניו הסגולות כדי לסמן לאחיו, שבטח צפה בו ממש עכשיו, שהמשחק הזה ממש אידיוטי.
<באתי אליכם מהעתיד וכו' וכו' וכו',> אמר פוטיפר בקוצר רוח, <עכשיו, איפה אצלכם אנשי האלפיים אפשר להשיג אוכל?>
"מה זאת אומרת? אנחנו צדים ממותות למחייתנו."
"ואז מחככים אבן באבן כדי להדליק מדורה."
הדוברים היו שני נערים ג'ינג'ים וזהים כמעט לחלוטין- תאומים!
איזה ישן זה!
<אני לא גאון בהיסטוריה אבל אני גם לא מטומטם,> ענה פוטיפר, <אני יודע שתקופת האבן הסתיימה הרבה לפני הספירה.>
"טוב, לא הצלחנו לעבוד עליך. אנחנו גרד ופורג' וויזלי. הילד הזה הוא אחינו הקטן רוני פוני. והילד עם הצלקת זה הארי פוטר," אמר אחד מהתאומים.
<אני פוטיפר פוטר,> אמר פוטיפר בנימוס.
"לא להאמין! אתה הצאצא של הארי פוטר!" קרא התאום השני, "כולם להתאסף! הצאצא של הארי פוטר משנת אלפיים ותשע מאות פה!"
<אני משנת אלפיים חמש מאות שמונים ושלוש!> תיקן אותו פוטיפר, <ואני לא הצאצא של הארי פוטר!>
"מי רוצה לראות את הצאצא העתידי של פוטר, הילד שחי בין חייזרים?" המשיכו התאומים.
<אין כזה דבר חייזרים, ואני רעב! איפה באמת משיגים פה אוכל?>
"נו באמת," נשמע קול מעצבן של בת, "שוב אתם עושים שטויות?"
פוטיפר סובב את ראשו למשמע הקול וראה בחורה מזעזעת בכיעורה, עם שיער חום (איזה מן צבע זה?) נפוח ועיניים כהות.
היא לא התרשמה למראהו של פוטיפר פוטר.
"את מי כישפתם? את לי ג'ורדן? את נוויל לונגבוטום?" היא שאלה בכעס.
"אני ונוויל ממש פה," אמר נער כלשהו.
<הם לא כישפו אף אחד,> אמר פוטיפר, <פשוט כנראה אח שלי מנסה לעבוד עלי, הגורילה המעצבן הזה.>
"לא יפה לקרוא לאחיך גורילה," אמרה הילדה.
<אבל הוא באמת גורילה,> הבהיר פוטיפר פוטר, <גורילה תבונית. כמה חבל שיש לך דעה קדומה על גורילות.>
"זה לא מצחיק!" התרעמה הילדה.
<זה באמת לא מצחיק אותי,> אמר פוטיפר פוטר, <ואני רעב. איפה אתם אוכלים?>
"אני אראה לך," נאנחה הילדה, "קוראים לי הרמיוני גריינג'ר. ומי אתה?"
<פוטיפר פוטר.>
"כמה אמין."
<טוב, זה מספיק,> אמר רביולי בטטה דו קומתי וניתק את ההזיה, <נכון שהיה כיף?>
הסוף!