אליסון

פאנפיק חדש!

לקרוא לקרוא לקרוא!

וכמובן, להירשם. אה, ולדרג. ולכתוב תגובה. או אולי שתי תגובות? ולהמליץ.

אה, וכמעט שכחתי - לאשר!

וויתור זכויות לריק ריירדן ולג'יי קיי רולינג!

כל העניין הזה של הקסמים פשוט מעצבן. אתם אולי לא חושבים ככה, אבל אתם לא קוסמים, אז איך אתם יכולים לדעת?

בעצם, הכל התחיל במכתב. אבל לא מכתב כמו זה שאתם מצפים לו. גם אני קראתי את 'הארי פוטר', ואיך שהמכתב מנוסח יפה, ובלה בלה בלה. בעצם, מה שכתוב במכתב הוא זה (ובמקרה שלא ידעתם, המכתב נשלח באמצעות ינשוף):

"שאלום שאלום! אני האגריד, ומוניתי למנהיל בית אספר הוגוורדטס לקישוף ולקסמים!

בשביל לאבו להאגוורץ, אתם צריחים להביא רשימה של ספרים, שאותה שלחתי בניפרד.

אנחנו נישלח אליחם קוסם שיקך אתכם מהבית ויראה לכם את אדרך לבצפר!

הקוסם יגיע בעוד כמה דקות.

ביי!"

קודם כל, הבנאדם לא יודע לכתוב. אפילו אני, שסולקתי מבית הספר בגיל עשר, יודעת ש'שלום' לא כותבים ככה. בכל מקרה, עוד לא הצגתי את עצמי. אני אליסון. טוב, עכשיו, אחרי שהצגתי את עצמי, אני יכולה להמשיך בסיפור, נכון?

אז ככה. כעבור כמה דקות הגיע עוד מכתב. מוזר, נכון? בכל מקרה, הנה מה שהיה כתוב במכתב השני:

"שלום, מדבר כירון, מנהל מחנה החצויים.

לא מזמן התחלנו לשלוח מכתבים כדי להודיע לחצויים שהם חצויים.

את, אליסון, חצוייה. המשמעות של הדבר היא שאת בת של אל או של אלה.

בעוד כמה דקות נשלח אלייך מישהו שיקח אותך למחנה החצויים.

בקיצור, תארזי את הדברים שחשובים לך.

בכבוד רב,

כירון, מנהל מחנה החצויים"

זה כבר היה ממש מבלבל. בכלל לא רציתי ללכת לאיזה מחנה, וחשבתי שמותחים אותי או משהו מהסוג הזה.

אבל כעבור רגע נשמעה דפיקה על הדלת. רצתי לדלת, וגיליתי שהיא... על הריצפה! לבית שלנו נכנס בדיוק ענק (טוב, כך הוא נראה) וקרא:

"אני האגריד!"

זה היה מפחיד. באמת. ואז הענק המשיך: "באתי לקחת אותך לבית-הספר לכישוף ולקוסמות!"

"אני לא הולכת לשום מקום עם ענק!" קראתי.

ואז הכל התחיל להיות אפילו עוד יותר מוזר. לבית שלי נכנס מישהו שהיה... טוב, הוא היה סוס, סוס בנאדם, והוא קרא:

"שלום! אני כירון!"

"מי אתם?!" צרחתי. "או יותר נכון, מה אתם?!"

"אני האגריד ואני באתי לקחת אותך להוגוורטס -" התחיל הענק להגיד אבל הסוס קטע אותו ואמר: "אני כירון ובאתי לקחת אותך למחנה החצויים. את בעצם חצויה ואת -" אבל אז קטע את הסוס הענק ואמר "לא, היא קוסמת, ומה זה ביכלל חצויה?" כירון התחיל להסביר להאגריד שחצוי הוא בעצם בן של אל, ושאני אבוא למחנה החצויים בכל מחיר, אבל אז האגגריד אמר ש...

וכל זה היה מבלבל לגמרי, והם המשיכו לדבר ולריב ולצעוק עד שצרחתי: "שקט!!!"

לא באמת ציפיתי שהם ישתקו. ניסיתי לגרש אותם אבל הם המשיכו לריב והענק נתן לסוס סטירה שחשבתי שתשבור לו את האף, אבל באותו הזמן הפך הסוס לבנאדם על כיסא גלגלים, והוא ירה בענק חץ, ואז הענק ברח מהבית ופשוט נעלם. כן, כשאני אומרת שהוא נעלם, אני מתכוונת שהוא פשוט נעלם.

ואז אמר הסוס-בנאדם שאני יכולה לבוא איתו למחנה החצויים, ששם אני אהיה מוגנת, ואני צרחתי עליו:

"אני לא רוצה ללכת לשום מקום!!! בסדר?! עוף לי מהבית!"

אבל הסוס לא היה מוכן לזוז עד שאני אסכים לבוא איתו. ואז חזרו ההורים שלי מהעבודה, ושאלו אותי מי זה האיש הזה. האיש-סוס שקרא לעצמו כירון נראה מופתע לגמרי שיש לי הורים.

"אתם ההורים שלה?" הוא שאל. "אתם ההורים האמיתיים שלה?"

ההורים שלי התחילו לגמגם ואז אימא שלי אמרה: "אליסון, יש משהו שאני צריכה לספר לך."

אבל אני כבר ידעתי מה היא רוצה לספר לי.

אני מאומצת. ואני חצוייה.

ופשוט ברחתי.