הצופה מהצד/ פאנדום הבחירה

אידליין מסתובבת סביבי, בודקת את חליפתי, לראות שאין שום דופי. אני מביט בפניה המחייכות של הנסיכה, ומבין שהניצוץ המרצד בעיניה כבה. היא נראתה אומללה וחסרת שליטה, כאילו הייתה סוודר שמישהו משך בחוט ופרם, עד שהכול התפרק. היא ניסתה להסתיר זאת באופן מעורר הערצה, בעיני. גם אריק נראה היום חסר שקט, והתהלך הרבה בחדרו, נראה מוטרד. אם כבר מדברים על אריק, הוא הופיע לידנו, וידיהם נוגעות אחת בשנייה במחווה שנראתה כטעות. אור נדלק בפניהם לשנייה, ואז כבה, רטט קטן עובר בגופה של הנסיכה, ונורה נדלקת במוחי. "אז מה?" היא שואלת אותי, ומחזירה במאמץ אדיר את החיוך לפניה "אתה מוכן?". אני מנסה לגרום לה לספר לי את האמת, מבלי שאאלץ להתערב. אסור שהיא תכריז על אירוסנו היום, היא ואריק מאוהבים, זה כל כך שקוף. "ואת?" אני שואל. המילה הקטנה הזו מחוללת בה כל כך הרבה רגשות, עכשיו ניתן לקרוא אותה כמו ספר פתוח. היא מחייכת ומהנהנת, הבעת פניה זועקת 'לא! אני לא מוכנה! כלום לא בסדר!'. אני מאתר את אריק בפינת החדר ומושך את אידליין לכיוונו. אידליין נראית מבועתת, היא כבר הבינה שעליתי עליהם, והיא לא רוצה להפר את חוקי הבחירה. המחשבה על כך מעוררת חום בליבי, כל כך נאמנה, אידליין שלי. מוכנה לוותר על אהבת חייה למען העם, אבל למזלה, אני לא יכול. "en voi (אני לא יכול)" אני אומר לו, מנסה להעביר לו את כל מה שהבנתי לגביהם בשתי המילים הפשוטות הללו. עיניו מדלגות ביני לבין אידליין, והוא נראה מוטרד כל כך, אך לא ניתן היה לפספס את האושר שעל פניו. " miksi ei?(למה לא?)" הוא שואל אותי, ואני נועץ בו מבט חודר, כאילו אני רוצה לצרוח לו 'אני יודע!', אבל בדממה. "אני לאט כאן" אני אומר באנגלית ומצביע על פי "לא כאן" אמרתי והצבעתי על עיני. הם כאלו חמודים כשהם מכחישים. "אתם אוהבים" אני אומר ומצביע עליהם. זה קורע את ליבי מבפנים, אבל אני מרגיש שבעצם האיחוד של שניהם אני עושה את הדבר הנכון. אני רוצה כל כך לבכות על אידליין, על החיים שהפסדתי, על שחשבתי שהיא שלי, אבל יש זמן לכל דבר, וכרגע, אני צריך לדאוג לשניים מהאנשים החשובים בחיי. אריק מנענע בראשו לשלילה ואני נאנח. 'אתם חושבים שאני מוגבל?!?' אני רוצה לצרוח אליהם, אבל אני רק מרים את ידיהם הימניות ומצביע על הטבעות, שחיברו בין נפשותיהם באופן אסור ואמיץ כל כך. היא מבקשת ממנו משהו באנגלית, עיניה נוצצות בחרדה שהכול עומד להתפרק, והוא מסביר לי במהירות:" Hän pyysi minua kertomaan sinulle, että hänen oli noudatettava kilpailusääntöjä. Lupaamme, ettemme koskaan anna sinulle syytä epäillä meitä! (היא ביקשה שאומר לך שעליה לעמוד בכללי התחרות. אנו מבטיחים שלעולם לא נספק לך סיבה לחשוד בנו!)" אני רוצה להתפרק מהמילים המתוקות הללו, שבאו משניהם בשיתוף פעולה. אני בטוח שאידליין תלמד לאהוב אותי, ושאריק יתגבר על שברון ליבו, אבל חייהם לא ייראו כמו שהם אמורים להיראות, והכל בגלל כללים מטופשים. אני מנסה להעלות על פני מבט משתתף בשמחתם, ואומר את שלושת המילים הכי קשות בחיי, המילים שקורעות את ליבי גם שנים לאחר המקרה ההוא. "אני אומר לא" אמרתי בפסקנות והורדתי את הטבעת מידה של אידליין, ליבי מתנפץ לרסיסים. אני מנסה להחזיק את עצמי, לא ליפול, לא להתפרק, לא עכשיו. לשים מסכה על הפנים, כשאני אהיה לבד, כבר לא אהיה הנער העליז ההוא. אני אהיה נער שבור לב. "אוהב אותך" נשבעתי והבטתי בעיניה של אידליין. הגיע לה לשמוע את האמת, גם אם פעם אחת אחרונה. אחזתי בידו של אריק. "ואוהב אותך, חבר טוב שלי. חבר טוב מאוד" אמרתי ברגש. אריק בלע רוק בהתרגשות, מודע לעובדה שאני אוהב את אידליין, ושבלילות התפללתי שתהיה שלי. הוא ידע כיצד הרגשתי עכשיו, כיצד אני מאלץ את המילים לצאת מפי כדי שלא אשבר. אני חייב לסיים את השיחה לפני שלא אוכל להחזיק מעמד, ויתרתי כרגע מרצוני על הנערה שאני אוהב. חיבקתי אותם בחום. ניסיתי להפחית את המתח בשיחה, בזכות משפט אחד אחרון:

"אתם להיות ביחד, אני עושה עוגה שלכם!"

יצא קצר, אבל לפי דעתי עוד זה סתם יהרוס ><

נ.ב- כל המשפטים שהם אומרים בקול לקוחים מהספר, והידד לקיארה קאס המדהימה שיצרה את העולם הזה.

לא מומלץ לקרוא למי שלא קרא את כל טרילוגיית המועמדת, ולאחר מכן את הספרים הבאים בסדרה נוספת- היורשת והכתר

לאביו,

דרמיוני 3>