ההתחלה של פרסי

כולם יודעים שרולינג חשבה על הארי פוטר כשהיא חיכתה לרכבת. 

לא כולם יודעים שריק ריירדן חשב על פרסי ג'קסון כשהוא טס במטוס. 

כי זה לא נכון. 

עשיתי על זה פאנפיק בכל מקרה.

ויתור זכויות לריק ריירדן. 

ריק ריירדן עלה על המטוס.

הוא פתח את היומן שלו וגירד בסנטרו.
אם הוא רוצה לכתוב ספר רציני, הוא חייב רעיונות.
ריק ריירדן הביט בנוף, וניסה לחשוב על רעיונות.
מעבר לחלון הכל נראה כל כך קטן, חוץ משמי התכלת שעוטרו בעננים לבנים בשלל צורות.
הוא תיאר לעצמו שהוא לא ימצא ענן בצורה שתעזור לו בעלילת הספר. כנראה.

לפתע קולות של ויכוח קטעו את חוט מחשבתו.
הוא לא היה יכול להתעלם משני הילדים שהחלו לריב בקול במושבים שמולו.
"תחזיר לי את החרב צעצוע, פרסי! זה שלי!", קראה ילדה כעוסה במיוחד.
"לא רוצה, קלאריס", השיב לה ילד עם שיער שחור פרוע ועיניים בצבע ירוק ים, שלבש חולצה כתומה שהיתה גדולה עליו. הוא היה בן חמש לכל היותר.
ריק ריירדן התעניין בריב.
השמות פרסי וקלאריס מצאו חן בעיניו והוא החליט לרשום.
הוא גם הוסיף את התיאורים של שני הילדים.
"פרסאוס ג'קסון  היקר, תחזיר מייד את הצעצוע לקלאריס", נזף בהם גבר, שכנראה היה אביהם, אבל הוא לא דמה להם כלל וכלל. הוא היה איש חמור סבר אך מגניב למדי, בכיסא גלגלים. על החולצה שלו היה כיתוב "הפונים הפרועים" עם ציור של קנטאור מתחתיו.
"תפסיק לעצבן אותי, פרסי. אני ארביץ לך! קודם גנבת לי את הברק ועכשיו זה!", קראה קלאריס בכעס.
"אבא! אני לא גנבתי את הברק! לוק קסטאלן עשה את זה!" קרא פרסי.
הרעיון של פרסי שמואשם בגניבת ברק מצא חן בעיני ריק ריירדן והוא החליט לרשום אותו.
"נמאס לי ממך פרסי! אתה.. אתה... אתה חצוף!", אמרה קלאריס בכעס.
"אני מה?", שאל פרסי. "חצוי? חטוף? מה אמרת?"
ריק ריירדן כתב את המילים שפרסי אמר.
חצוי וחטוף... הוא יכול להרכיב עלילה טובה עם המילים האלה. אה, ופרסי צריך להיות גם באמת חצוף.
הוא החליט לקרוא לאביהם, האיש המגניב, כירון ולעשות אותו קנטאור.
זה הרגיש לו מתאים.
הוא גם החליט שלפרסי תהיה חברה בשם אנבת', אבל ייקח לו הרבה מאוד זמן להבין שהוא אוהב אותה.
לאחר כעשר דקות, הוא הספיק למצוא הרבה פרטים לסיפור במטוס (ילדה בלונדינית עם עיניים אפורות לא הפסיקה לדבר על הים ועל סוסים, וילד אחד ביקש מסבתא שלו שתקנה לו תיש חדש, כי הוא רוצה לגדל אותו כחבר ולקרוא לו גרובר. )
היומן שלו היה מלא בהרבה פרטים.
הוא מצא עוד ועוד דמויות, והחליט להפוך את פרסי לגיבור הראשי.
הוא כבר החל לתהות מאיפה כל הרעיונות מגיעים לו לראש.

 ***

"אני קרוניסוס ואני מרושע"
"אתה מה? קרונוס?"

***

"דבר בשם עצמך, מר פיטר ג'ונסון".
"זה לא ג'ונסון! וקוראים לי בכלל פרי!"

***
"קוראים לי רייצ'ל ואני דלוקה על פרסי ג'קסון", נאנחה ילדה ג'ינג'ית בת חמש.
"ולי קוראים קליפסו ואני דלוקה על פרסי ג'קסון", אמרה ילדה אחרת, יפהפיה באופן מיוחד.
"ולי קוראים אנבת' ואני...", התחילה לומר ילדה נוספת.
ריק ריירדן קירב את העט ליומן בשמחה.

"...דלוקה על לוק קסטאלן!", סיימה הילדה.
ריק ריירדן השמיע אנחת אכזבה, אבל בכל זאת כתב את זה.
קהל של אנשים החל להתאסף סביב ריק ריירדן.
אנשים זרקו רעיונות מעולים.
היומן ריק ריירדן החל להתמלא.
לבסוף המטוס נחת, וריק ריירדן נפרד מכל האנשים בעודו יורד מהמטוס.
לאחר מכן, מחשבה אחת הטרידה את מנוחתו:

 מעניין אם הספר הזה עתיד להיות מפורסם..