הארי פוטר

הארי היה מאושר. כעת הדרסלים והוא היו במטוס בדרך לדיסנילנד! לעומתו, דאדלי ישב לו בצד עם פנים זועפות. "מה איתך, דאדלי, זה הדיסנילנד!", אמר הארי בהתרגשות.
"וואו, דיסנילנד" אמר דאדלי בזעף, וחזר לספר ההיסטוריה שלו.
הדרסלים, הוריהם של הארי ודאדלי ישבו מלפניהם. ורנון היה שמנמן עם שפם עבה ושחור ושיער מסודר. פטוניה הייתה אישה גבוהה בעלת שיער בלונדיני, צוואר ארוך ופנים סוסיים. דאדלי דרסלי היה כמו גרסה קטנה של ורנון, אך לא היה לו שפם והשיער שלו היה בלונדיני.
הארי, לעומתו, היה ילד רזה עם שיער שחור ופרוע ומשקפיים. על מצחו התנוססה צלקת בצורת מכת ברק. הוא ידע כבר טוב מאוד איך הוא קיבל את הצלקת. כשהיה קטן, קוסם רשע בשם וולדמורט הלך אל ביתו, והרג את ההורים שלו. אבל מסיבה לא מובנת, כשהוא ניסה להרוג את הארי, הוא לא הצליח והוא פשוט התפוגג איכשהו ומת.

"דאדלי, תשמח בשביל אחיך, זה יום ההולדת שלו!", אמרה פטוניה, וחייכה להארי.
"כן, תתעודד דאדלי, תחשוב על אופנוע מעופף", אמר ורנון בנסיון נואש לעודד את דאדלי.
"אופנוע מעופף?! אתם ההורים הכי מוזרים בעולם!", אמר דאדלי בכעס.
ובאמת הוא צדק.
אדון וגברת דרסלי ידעו לדווח בגאווה שהם מוזרים לגמרי, ותודה ששאלתם! מר דרסלי, שעבד פעם בחברה של מקדחות, עבר הסבה מקצועית בעקבות בקשתו של הארי פוטר, והפך להיות מנכ"ל של חברה לייצור צעצועים שזכתה להצלחה מסחררת, וגברת דרסלי הייתה עקרת בית, וכתחביב הייתה מכינה בעבודת יד בובות של חדי קרן ופיות לילדות קטנות.

"אתה בעצמך מוזר! איזה עוד ילד בן 11 מסרב ללכת לדיסנילנד?" תהתה פטוניה.
דאדלי נאנח.
"תפסיק להיות כזה מתלונן. זה יהיה כיף!", אמר הארי. הוא הפנה את מבטו אל החלון והביט בנוף המשתרע למרחקים, בעודו מעלה זכרונות יפים. הוא עוד זכר איך ביום הולדת הקודם לקחו אותו לצלול עם דולפינים, וכשהיה בן תשע הם לקחו אותו לקולנוע וראו איתו שני סרטים אחד אחרי השני. אבל בכל הפעמים הוא לא ראה יחס כל- כך מיוחד לבנם האמתי. פעם הם עוד היו לוקחים את דאדלי לגני חיות או ללונה פארק, אבל עם השנים, בעיקר כי דאדלי העדיף את זה, הם עשו לו יום הולדת בבית, והמשיכו לבית קפה או מסעדה קטנה.

הארי זמזם לעצמו שירי יום הולדת והוריו המאמצים הצטרפו: "היום יום הולדת, היום יום הולדת, היום יום הולדת להארי!"

דאדלי גלגל את עיניו, סגר את ספר ההיסטוריה, והניח אותו על ברכיו. הוא לא היה יכול לקרוא אותו כשהדרסלים זייפו בקולי קולות.

הארי אמר: "זה היום הולדת הכי טוב שהיה לי בחיים, ועוד לפני שהגענו לדיסנילנד." הוא פנה להוריו המאמצים: "תארו לכם שבמקום להיות כל כך טובים אלי הייתם מרושעים אלי כי אני מאומץ."

"תאר לעצמך שהייתי נהנה להחטיף לך מכות רצח בכל יום", זרם דאדלי עם הנושא של השיחה, מרוב שעמום.

"איזה מן חיים היו לי ככה?", תהה הארי פוטר דרסלי והביט בחלון בהרהור.