יומנה של מכשפה מתבגרת

יומני היקר וכולי.

היום התנשקתי עם סיריוס. שוב.

זה היה לפני שעליתי על הרכבת להוגוורטס. כל כך שמחתי שאפילו לא היה לי אכפת שג'יימס פוטר הקרציה, בן דוד שלי למרבה הצער, הפריע לנו באמצע. ברור שצעקתי עליו בכל זאת, שלא יחשוב אפילו שמה שהוא עשה היה בסדר.

אחר כך התיישבתי ליד החברות שלי, דנה, ליה, אנג'י ואביגייל. לא התכוונתי לספר להן על הנשיקה אבל אנג'י הסתכלה עלי עם העיניים המלחיצות שלה דרך המשקפיים ופשוט קראה את זה על הפנים שלי. מה שמלחיץ בעיניים שלה הוא שהן ירוקות, לעומת העור שלה שהוא בצבע של "שוקולד מריר 70% קקאו". ניסוח של דנה, לא שלי. אני לא מודדת צבע עור של אנשים לפי סוגים של שוקולד.

אני מחפשת את הקטע שבו כתבתי על הנשייקה הראשונה שלי עם סיריוס.

***

יומני.

אני שונאת את השיער שלי.

בעיקר בגלל שהוא לא החלטי. הוא עוד לא החליט אם הוא חלק או מתולתל. זה לא שהוא משתנה או משהו, זה היה יכול להיות מגניב אם כן. אבל הוא פשוט כלוא באמצע, לא חלק ולא מתולתל. או שהוא גם חלק ומתולתל. לא יודעת.

 ***

מוזר, יומן, פעם כתבתי קטע שלם על השיער שלי. זה ממש טיפשי. אני ממשיכה לקרוא את זה בכל זאת.

***

אני מעדיפה אפילו שיער מתולתל מאוד כמו של אבא ושל האחים שלי על פני חוסר ההחלטיות הזה, אבל הכי טוב זה חלק כמו של אמא שלי. השיער שלי גם פחות יפה משל אמא שלי, כך שאני צריכה להשתמש בהרבה תכשירים וקסמים כדי שהשיער שלי יראה טוב יחסית. הייתי שמחה לעשות החלקה בקסם אבל אמא לא מוכנה לשמוע על זה. היא אוהבת את השיער שלי וחושבת שהוא מיוחד. אני מכבדת את זה בגלל שאמא שלי היא הרבה יותר מבינה, קרובה וזורמת מאשר אמהות אחרות שפגשתי. אחרת הייתי עושה החלקה קסומה, כמו שליה עשתה. יש לה שיער מושלם, בלונדיני וחלק. אי אפשר להאמין שהשיער האמיתי שלה שחור ומתולתל.

לפעמים אני מסתכלת על עצמי במראה או בתמונות ובטוחה שהשיער שלי מתולתל לחלוטין, וכמעט בא לי לבכות, ולפעמים, אחרי שאני מתקלחת השיער שלי ממש חלק ואני לא מבינה למה אי פעם חשבתי שיש משהו מתולתל בשיער שלי. אני חושבת שזה תלוי במזג האוויר. או בגישה שבה אני מסתכלת על עצמי. איזה שיער מעצבן יש לי.

***
יומני הקסום והיקר לי

היום קרה משהו מאוד מיוחד.

זוכר שכתבתי שהמשפחה שלי מתארחת בחג המולד אצל הפוטרים יחד עם כל הצד של אבא וחשבתי שזה יהיה סיוט?

טוב אז זה קרה ככה: הלכתי לישון מוקדם כי לא היה לי כוח למשפחה, וגם התעוררתי מאוד מוקדם, לפנות בוקר. לא הצלחתי לחזור לישון אז התלבשתי ויצאתי החוצה כדי להתרענן.

הגעתי למקום נחמד עם דשא ודברים כאלה והתיישבתי מתחת לאיזה עץ. לא השקעתי בלבוש לי, כך שלא היה אכפת לי לשבת על האדמה. פתאום התקרב מישהו. זה היה סיריוס בלק.
הוא שוהה הרבה אצל הפוטרים, הוא החבר הכי טוב של ג'יימס הקרציה.

"אה, את פה", הוא אמר באכזבה.

"אני אוהבת אותך," אמרתי משום מה, אפילו שזה לא היה הגיוני להגיד דבר כזה אם הוא התאכזב לראות אותי.
אבל אז הוא עשה משהו ממש מוזר.
הוא נישק אותי.
זה היה ממש כיף!
"אני סיריוס בלק," הוא אמר כשהתנתקנו, "כל הבנות דלוקות עלי."
הוא כזה חלומי!

***
וואו, תיארתי את זה בצורה ממש מעניינת. חבל שזה לא מתחבר לקטע על השיער.

לילה טוב, יומני היקר וכולי.