הג'ירפה (ז"ל) של הארי

שלום לכל הקוראים והקוראות!

כבר מלאאאאא זמן (כמעט שבוע) שלא פרסמתי פאנפיק, ולכן החלטתי לכתוב במיוחד בשבילכם פאנפיק רציני ביותר שמספר על הג'ירפה של הארי.

ומי זאת ג'ירפת המזל של הארי?

אתם מוזמנים לקרוא ולגלות. לא לבעלי לב חלש.

כאשר היה הארי עוד בן שש, הוא שאל את דודו ורנון:

"דוד וורני, אתה אבא שלי?" ואז הוא הוסיף: "כי אני לא כל-כך דומה לך."

"מה?!" כוס התה שהחזיק ורנון בידו נפלה על הרצפה והתרסקה. "אני לא אבא שלך! אני... אני הדוד שלך! למה נראה לך שאתה קורא לי 'דוד' ורנון?"

"אז מי כן ההורים שלי?" שאל הארי את ורנון. "יש לי בכלל הורים?"

"ברור שיש לך הורים! פשוט במקרה הזה הם קצת... טוב, מתים. אבל ההורים שלך היו אנשים רעים, ממש כמוך."

"מה זה למות?" שאל הארי את ורנון.

"יש לך אינטיליגנציה של ילד בן שלוש!" הוא קרא. הוא חטף את ג'ירף הפוך שהארי החזיק בידו. הוא לקח סכין מהמטבח, וחתך לג'ירף את הצוואר. "אתה רואה?" שאל את הארי. "זאת המשמעות של מוות!"

"אבל... אבל... אני אהבתי את ג'יר-ג'יר! הוא היה החבר היחיד שלי!" קרא הארי ופרץ בבכי. "עכשיו הוא... הו-הוא מת!"

"אתה פשוט בכיין," קרא דאדלי, שירד בריצה במדרגות. למרות שדאדלי היה עוד רק בן שש, הוא שקל כמו אדם בוגר ממוצע. "ב-כ-י-י-ן! לך לבכות במקום אחר!"

הארי נכנס לחדרו הקטן, ובוכה וצורח, ונעל את הדלת. למרות שהוא היה עוד רק בן שש, הארון (שהדרסלים קראו לו 'חדר') היה קטן גם בשבילו. הוא התכרבל במיטתו, אך לא היה לו את מי לחבק, משום שג'יר-ג'יר מת. הג'ירף הקטן האהוב שלו. מת.

כעבור שעתיים

"הארי, אני מבקש ממך, תפתח את הדלת!" קרא ורנון. "בעוד עשרים דקות יש לי פגישה חשובה, ואני לא אתן לך להרוס אותה עם הבכי שלך! אני מבטיח לך שאני אקנה לך עוד אלף בובות מטומטמות כמו הג'ירף הזה!" אך הבכי של הארי רק גבר.

"את-אתה הרגת א-את ג'יר-ג'יר." אמר הארי. "אני לא א-אסלח לך על זה לעולם!"

ורנון החליט שהוא חייב להוציא את הארי מהארון ('חדר') שלו, כי הבכי שלו עלול לעלות להם בפגישה חשובה עם קונה רלוונטי של אלפי מקדחות. הוא לקח פטיש כבד ושבר את דלת חדרו של הארי.

ואז קרה דבר מוזר.

הארי התרומם באוויר, בלי שהוא החזיק בשום דבר. הוא עף. 

"ל-לא לא לא, א-אל תעשה כלום," קרא ורנון בפחד. "אני מב-מבטיח שאני אתנהג יותר יפה אליך," הוא המשיך.

הארי, שלא הבין מה קורה, ברח משם, וחזר רק לאחר שעות אחדות.

השאלה היא:

האם ורנון אכן קיים את ההבטחה?