מבקשת סליחה

"כל הדמויות, המקומות, המונחים והרעיונות שמגולמים בעולם בו מתקיים הפאנפיק שלפניכם הם קניינה הרוחני של ג'יי. קיי. רולינג. אין בכוונתי להרוויח מהפאנפיק או מפרסומו כל רווח כלכלי."

(זה הפיקצר הראשון שלי, אז אני מקווה שתהנו…)

אני אשמח אם תישלחו תגובות בונות...

#תודה ל-Lilachpotter על הבטא!!!

עוד ביום שהיא פתחה את ביתה וראתה אותו, את הילד הקטן שחור השיער עם צלקת הברק היא התאהבה בו. הוא ישן בשלווה, לא מודע לכך שאתמול היה אחד הימים המשמעותיים בחייו. היא קראה את מכתבו של דמבלדור בשתיקה ובלסת קפוצה אך,מאוחר בלילה, כאשר בעלה ישן היא בכתה שעות על אחותה ועל הילד, שיגדל ללא הורים, יתום שהיא האדם הכי קרוב אליו בעולם. היא חשבה על הילד הקטן הזה -שכנראה כמו אחותה יעבור דברים שאנשים כמוה, חסרי קסם לא יעברו לעולם. היא לא הייתה בטוחה ברעיון של דמבלדור, - מדוע הוא לא יוכל לגדול אצל משפחה של קוסמים שתאמץ אותו ולמה דווקא איתה, עם בעלה ובנה.

היא לא האמינה שכבר עברו שנתיים וחצי מאז שהארי הגיע לביתה וכבר הוא מתרוצץ בבית, שואל שאלות, ומסתכל עליה עם ענייו הירוקות הגדולות שכל כך דומות ללילי,אוי כמה שהוא דומה  ללילי -הסקרנות שלו והרצון לקבל תשובות. היא החליטה שלא לתת לרצון והגעגועים להכריע אותה ולהמשיך ולדבוק בתוכנית שקבעה, ברגע שקראה את תשובתו של דמבלדור על מכתבה שדרש הסבר למה היא צריכה לשמור על הילד שבכל פעם שהיא מסתכלת בעיניו הילדותיות היא חוטפת צמרמורת כזאת של געגוע. והוא ענה לה וסיפר לה על הנבואה שחתמה את גזר דינו של אחותה ואחיינה, על שיום יבוא והוא יצטרך לעמוד איפה שהוריו נכשלו ולהבטיח את עתידו של העולם כולו.
באותו רגע שגמרה את מכתבו היא החליטה שהיא תתאכזר עליו כדי שיגיע הרגע שבו הוא ינסה לעמוד מולו -הוא ידע לשרוד.

עברו שנים, כבר לא היה כל כך קשה להתאכזר אל הארי והיא כבר שכחה את החלטתה,אך כשהגיע המכתב היא נבהלה ונזכרה בנבואה ורצתה למנוע בכל מחיר את הכניסה של הארי לבית הספר שיקבע סופית את מעמדו כאחד שיצטרך להביס את אדון האופל.

וכשהלך לאותו בית ספר נזכרה איך היא התנהגה אליו באכזריות ללא שליטה וראשה יתנקה מכל התחושות הרעות ששלטו עליה במשך אחד עשרה שנה*.

וביום ששמעה שאדון האופל קם לתחייה היא כלאה אותו בחדרו כשמול עיניה הנבואה:

"זה שבכוחו להביס את אדון האופל קרב ובא…

הוריו שחמקו ממנו כבר שלוש פעמים, להם יוולד הוא בשלהי החודש השביעי...

ואדון האופל יסמן אותו כשווה לו,

אך ברשותו יעמוד כוח שאדון האופל אינו מכיר....

ואחד מהם יומת בידי השני,

כי איש מהם לא יוכל לחיות כל עוד ימשיך השני להתקיים...

זה שבכוחו להביס את אדון האופל יוולד בשלהי החודש בשביעי…"

היא הייתה נחושה בדעתה לא לתת לו לעזוב, לעזוב את המקום הכי בטוח בשבילו בעולם- בשם אחותה,שהיא לא הספיקה להגיד לה שהיא אוהבת אותה לפני שהלכה ללא שוב.



שנה לאחר מכן היא ראתה את דמבלדור בפעם הראשונה לאחר שבעברה שלחה לו שני מכתבים, הראשון, כילדה קטנה שמתחננת להתקבל לבית הספר לקוסמים כדי להיות עם אחותה והשני בתור בוגרת דורשת תשובות. היא הייתה המומה ובהולה כשגילתה שההגנה היחידה שהיא יכלה להעניק לו עומדת להיגמר. ושדמבלדור והארי יצאו מדלת ביתה היא חרטה את המראה של הארי בזיכרונה- למקרה שזוהי הפעם האחרונה שהיא תראה את אחיינה היחיד.



למרבה ההקלה הארי כן חזר אחרי שנה,עם בשורות רעות. הוא בישר להם שהם צריכים לעזוב את ביתם לפני יום הולדתו ה-17. וכאשר היא אמרה לו שדמבלדור יכול להגן עליהם בביתם-הארי התפרץ עליה ואמר שדמבלדור מת.
היא הייתה המומה,היא צריכה לעזוב את ביתה מפני וולדמורט,אלה אם כן היא רוצה להצטרף לאחותה, ומשום מה- זה נשמע יותר טוב מלברוח. לברוח זה כביכול להודות בתבוסה והיא רצתה להביט לאמת בעינים (לא שהיא עשתה את זה אי פעם).

כשהיא הלכה, היא הלכה בלי להביט לאחור, אל בית מלא זכרונות,עצובים ושמחים,על ילד אומלל שהגיע לפתע בלילה אפל ושל ילד שמח שבא אחרי ציפיה ארוכה…



"דודה פטוניה?" היא התנערה מזכרונותיה, לידה עמדו הארי אשתו וילדיו ,הארי כבר גדל והיה לבעל ולאב, והיא הייתה גאה,גאה בו שניצח את הרוע והקים משפחה,והיא הצטערה בפעם המיליון על ההחלטה שהיא קיבלה לפני שנים. היא פרצה בבכי קורע לב וכל מה שהיא הצליחה להגיד להארי ואשתו המבוהלים היה "סליחה!"








*בהתאם לתיאוריה שהדרסלים התנהגו רע אל הארי בגלל שהוא היה הורוקרוקס

תגובות?