איפה הגבול עובר?

לא אני ישבתי וכתבתי את סדרת ספרי הארי פוטר, תאמינו או לא, ולכן אין לי זכויות! 

אני רוצה בבקשה שתאשרו לי את הפאנפיק הזה! *עיני כלבלב גדולות*

הארי פוטר ישב מול המחשב הנייד שלו וכתב פאנפיק.

הוא קיווה שכיוון שהוא כתב את המילים "הארי פוטר" יאשרו לו את הפאנפיק.
הוא הוסיף עוד כמה מילים כדי שיהיה לפאנפיק אורך ותוכן.
הוא כתב את המילה החמודה חתלתולים כדי שהקוראים יאהבו את הפאנפיק. הוא שבר את הקיר הרביעי בקריאת "הי חבר'ה! נכון שאתם אוהבים את הפאנפיק שלי?" כדי שהמצחיק יוכל לעבור דרך החור. הוא כתב את המילים "פרסי ג'קסון" כדי שזה יהיה קרוסאובר ואנשים יתלהבו.
הוא ניסה להכניס קצת עלילה כדי שיאשרו את הפאנפיק, ולכן וולדמורט תלש אותו מהמחשב באכזריות וקרא בקול גדול: "לא יאשרו לך את הפאנפיק אם לא תקריב לי קורבן!" הארי פוטר נרעד. "הפאנפיקים שלא אושרו הם קורבן מספיק בשבילך, הו אדון האופל הדגול?"
"לא!" קרא וולדמורט באכזריות, "אני רוצה את רון וויזלי!"
"מה אתה מתכוון לעשות בו, רשע שכמותך?" שאל הארי פוטר.
"לפנק אותו ולחבק אותו חזק חזק," ענה וולדמורט בחיוך מקסים.
"באמת?" שאל הארי פוטר בהתלהבות.
"לא!" קרא וולדמורט, "אני מתכוון לענות אותו באכזריות ואז להרוג אותו באיטיות!"
"אם תהרוג אותו באיטיות הוא יספיק לברוח," אמר הארי פוטר.
"אז אני אהרוג אותו במהירות!" קרא וולדמורט, "וזה יהיה הסוף שלו!"
"הו, יופי, זה פותר את זה שאני מת לצאת עם אחותו," ענה הארי בהקלה, "רון וויזלי נמצא בדובשנריה עם הרמיוני. הייתי יוצא איתם אבל רציתי לכתוב פיקצר. "
"מעולה!" קרא וולדמורט, "אתה משוחרר לכתוב את הפאנפיק הדבילי שלך!"
" תודה, אדוני, תודה!" קרא הארי פוטר בשמחה.
הוא תהה לרגע אם הכוונה של וולדמורט לרצוח את רון מעלה את הדירוג של הפאנפיק לpg13, אבל הוא החליט שמפני שהאלימות לא מפורטת והביצוע שלה לא מתואר בכלל, אפשר לדרג את זה pg  .
הארי פוטר תהה מה עוד אפשר להוסיף כדי שהפאנפיק שלו יהיה מספיק ארוך כדי לעבור את הועדה של המסכנים חסרי החיי- כלומר, האלופים! התותחים! (מצ'דלי!) אתם פצצות, חבר'ה! אם תאשרו אני אולי אפילו אקנה לכם גלידה!
הארי פוטר טלטל את ראשו. הוא מוכרח להתרכז! אבל ככל שניסה להתרכז בפאנפיק שלו, הוא חשב על ג'יני. לבסוף עלה בראשו המצולק רעיון מבריק: הוא יכתוב על ג'יני!
ג'יני וויזלי היתה נערה נחמדה ויפה עם שיער אדמוני חלק ומדהים וריח של פרחים, והיא גם היתה מצוינת בקווידיץ' וקצת קשוחה ומאוד מצחיקה, והחיוך שלה היה כמו קרן שמש ביום סגריר.
אבל אם רון וויזלי ישרוד כדי לקרוא את זה, סתם צחקתי. היא סתם בחורה ג'ינג'ית רגילה שאין בה שום דבר מיוחד. אבל בקטע טוב! בקטע מצוין! אבל לא יותר מדי. בקטע ממוצע כזה. לא שהיא ממוצעת. בעצם, הנושא הזה מסוכן מדי, עדיף לכתוב על וולדמורט! אם וולדמורט יהיה אישה שחורה ושמנה (לא בקטע גזעני, פשוט וולדמורט הוא איש רזה ולבן וזה הכי רחוק שמצאתי) עם עיניים ירוקות, הוא עדיין יהיה וולדמורט? ואם יהיו לו אצבעות באורך הגיוני? ואם יהיה לו אף? לא, אם יהיה לו אף הוא לא יהיה וולדמורט. הוא יהיה טום רידל.
בכל מקרה, הפאנפיק הולך ככה: וולדמורט הלך הלך הלך בום אבטיח.
אל תשכחו שאם תאשרו לי את הפאנפיק יש מצב ביקום כלשהו שאני אתן לכם הרבה גלידה! ואם אתם לא אוהבים גלידה אז פנקייקים! או בעברית מחבתיות! מי המציא את המילה הזאת! לא, חביתיות זה בלינצ'ס.
ואם אתם לא מאמינים לי אתם מוזמנים לבדוק בספר' מהמטבח בהנאה'! או שזה היה 'מהמטבח באהבה'?
עכשיו קלטתי שהפאנפיק הזה לא ארוך במיוחד אז וולדמורט הלך הלך הלך הלך הלך הלך הלך הלך הלך הלך הלך הלך הלך הלך הלך הלך הלך הלך הלך הלך הלך הלך הלך הלך הלך הלך הלך הלך הלך הלך הלך הלך הלךהלך הלך הלך הלך הלך הלך הלך הלך הלך הלך הלך הלך הלך הלך הלך הלך הלך הלך הלך הלך הלך הלך הלך הלך הלך הלך  הלך הלך הלך הלך הלך הלך הלך הלך הלך הלך הלך הלך הלך הלך הלך הלך הלך הלך הלך הלך הלך הלך הלך הלך הלך הלך בום פסיפלורה.