בת פוסידון- בתוך המבוך

הלכתי לבית ספר בנחישות. הייתה הפסקה שלפני התחלת הלימודים, וג´ין פיהקה במקומה ליד אליזבת´ וכמעט נרדמה. ניגשתי אליה והיא חייכה מטושטשת. "לילה קשה?" שאלתי אותה כאילו אנחנו מכירות כבר שנים, מה שלא היה נכון, הכרנו רק אתמול. היא הנהנה ושפשפה את העיניים. מוזר, אבל הרגשתי אליה קשר כאילו שאנחנו באמת מכירות כבר שנים. כן, בטח. "כן. אין לך מושג.." היא השתתקה כשאליס הגיעה שוב, גם עייפה. בהיתי בה. "מה את עושה כאן?" שאלתי בחשדנות. היא לא לומדת איתנו. אליס נרתעה לאחור ממני. "כלום. רק באתי לדבר עם ג´ין ואליזבת´. אבל אם זה לא יאה לך..." מלמלה ויצאה מהכיתה. ג´ין עשתה פרצוף לידי והוציאה את הספר שהיינו צריכים לשיעור הראשון היום. קיבינימטיקה, או בשמה האחר, מתמתטיקה. עשיתי פרצוף. "זה לא היה יפה מצידך, את יודעת." ג´ין אמרה והוציאה עט מהכיס. נאנחתי. "כן. אבל היא בכלל לא מהכיתה שלנו," ניסיתי להתגונן. הבקבוק בתיק שלי רעד וג´ין בהתה בו. היא סגרה את היד לאגרוף וזה הפסיק. מוזר. "טוב, לא משנה. איך קוראים לך?" שאלה. מצמצתי. "נחשול," מלמלתי במבוכה. היא בהתה בי. זזתי באי נחת. לחצנו ידיים. "נחשול זה שם מיוחד," ג´ין אמרה וחייכה. הנהנתי ובלעתי רוק. אליזבת´ הגיעה גם וקרסה בכיסא ליד ג´ין. היא שמה את התיק על הגב של הכיסא, הכניסה משהו לכיס, שמה ידיים ואת הראש על השולחן ונרדמה. ג´ין צחקקה וטפחה לה על הגב.  הסתכלתי על שתיהן. "איפה אליס?" אליזבת´ מלמלה מתוך שינה. ג´ין מצמצה. "הלכה בגלל הגברת." אמרה והצביעה עליי. עשיתי פרצוף. אליזבת´ הרימה את הראש וסוף סוף ראתה אותי. "איך קוראים לך?" שאלה. מצמצתי. "נחשול," מלמלתי. היא הנהנה. "אני אליזבת´. זאת ג´ין. יש לי תאום שקוראים לו מייקל." אמרה ושפשפה את העיניים. משכתי בכתפיים. כבר ידעתי את הזה מהצותתות שלי אתמול לשיחה שלהם.

"מי זה כירון?" העזתי לשאול ושתיהן קפאו.  העט של ג´ין עף קדימה והתכופפתי והוא פגע בלוח, ואליזבת´ התגלצ´ה בכיסא. "כמה שמעת מהשיחה אתמול?" לחשה. שילבתי ידיים. "לא הרבה. רק את השם ´כירון´ ו´בוב´" אמרתי. הן החליפו מבטים מודאגים משום מה. אליס הגיעה שוב והציצה לכיתה. חייכתי אליה בהתנצלות והיא חייכה בהיסוס ונכנסה. "היי אליס," אליזבת´ אמרה וחייכה. היא הנהנה. "מה עם.." התחילה להגיד ואז הסתכלה עליי. "בסדר, בסדר" רטנתי והלכתי. "אם תדעו איפה איימי, תגידו לי." מלמלתי וחזרתי לכיסא. כעבור חצי שעה המורה הגיעה והסתכלה על כולם. "איימי לא באה?" שאלה בקול מודאג והנדנו בראש. היא נאנחה והתחילה ללמד. 1 .א. כמה זמן נדרש לחמם את השניצל בכל תנור? למי אכפת. ב. באיזה תנור אפשר לדעת במדויק בכמה מעלות מתחמם השניצל בכל דקה? שיהיה להם בתיאבון. נאנחתי ופתרתי בניגוד לרצוני. לשם שינויי קינאתי באיימי שהיא לא פה ומפסידה קיבינימטיקה. ג´ין מאחוריי מלמלה משהו ומחקה. ג´ין דיסלקטית. חייכתי לעצמי והתנחמתי בעובדה שאני לא.  נגמרו השעתיים הראשונות והלכתי בשמחה לג´ין ואליזבת´ שוב. הן דיברו ואכלו. "אם כירון לא יעשה משהו עם כל הרוחות האלה-" ג´ין בדיוק אמרה כשהגעתי ומיהרה להפסיק לדבר כשראתה אותי. היא האדימה והבקבוק שלה רעד. אליזבת´ הסתכלה עליה ואז עליי. "תרגיעי." אמרה וג´ין הנהנה ונשמה עמוק. "סליחה." מלמלה. הרמתי גבה. "מה קורה כאן?" דרשתי לדעת. הן שתקו. אליס באה שוב(בפעם המיליון) לכיתה שלנו. "חדשות טובות! כירון-" התחילה להגיד ומיד השתתקה. ג´ין נתנה לה מבט רצחני. היא כחכחה בגרון. "נחשול, את יכולה בבקשה ללכת?" אליזבת´ שאלה והסתכלה על אליס. הנדתי בראש והיא נאנחה. "היא ממילא לא תבין כלום. תני לה להישאר," ג´ין מלמלה. אליזבת´ נאנחה לתקרה. "בסדר. שיהיה." אמרה וחייכתי והתיישבתי מולן. אליס חייכה ונכנסה בשמחה.

היא התיישבה לידי. ראיתי שמתחת לחולצה האחידה של הבית ספר יש לה חולצה כתומה עם הכיתוב ´מחנה החצויים´. מה שזה לא יהיה. השיער שלי הועף אחורה כשהיא התיישבה ומצמצתי. "מה כירון עשה?" ג´ין שאלה את אליס. "מצא את איימי. היא במבוך," אמרה. אליזבת´ התגלצ´ה שוב בכיסא. שתקתי בחוסר הבנה. איזה מבוך?  "איך היא תצא משם?" לחשה אליזבת´. "אני בקושי יצאתי." אליס הנהנה. "כן. הקיץ הגיעו הרבה חצויים חדשים. ברנדון. סמנתה. אני. אתן. יש סיכויי. וחוץ מזה יש גם נבואה," אליס נשמעה כאילו שהיא מנסה לעודד אותן. לא הבנתי שום דבר ממה שהיא אמרה. מה זה ´חצויים?´ ומי אלה ברנדון וסמנתה? ולאן הם הגיעו?

הפרק הקודם		הפרק הבא