בעיות של ירח(וני)

--

שמחה וצהלה בבית משפחת לופין.
התינוק הקטן, רמוס, נולד.
הילד הבכור במשפחה הקטנה.
הוריו היו מאושרים עד מאוד.
סוף-סוף נוסף מישהו למשפחה, אחרי 3 שנות נישואין.

--

רמוס בן השנתיים שיחק בגינה עם מטאטא הצעצוע שקיבל ליום הולדתו.
המטאטא הזה שעף מטר מהקרקע, ויורד. ולסירוגין.
לפתע הגיע ילד בלונדיני וחיוור בגילו של רמוס.
רמוס רצה לשחק איתו, אך הילד החיוור דחה את הצעתו.
"כיך," אמר הבלונדיני ורמוס נעלב.
"לוציוס, לוציס! מאמי! הגיע הזמן הביתה!" קראה לפתע אמו, לאחר שעתיים של מריבה על מטאטא הצעצוע של רמוס בן השנתיים.
לוציוס הקטן הוציא לו לשון, והלך.

--

רמוס בן הארבע טייל להנאתו בסמטאות העיר טוטנהם.
ואז הגיע מישהו גדול ממנו, עם דם בכל מקום, שיניים מצהיבות מעובש,
ומבנה גופו היה דומה לזאב, עד שרמוס כמעט וצרח מפחד.
האיש המוזר הרים את שרביטו, ורמוס שותק.
הזאב אדם נגס לרמוס בצוואר, והשאיר אותו שרוע פרקדן על המדרכה המלוכלכת.

--

רמוס בן האחת עשרה נופף להוריו מבעד לחלון הרכבת.
הוא ישב בתא לבדו, כי הוא לא הכיר אף אחד.
חוץ מלוציוס, אבל הוא לא ממש רצה לשבת לידו.
דלת התא נפתחה, ושני ילדים נוספים נכנסו פנימה.
"היי, חבר, מניש? אני יושב פה. קפיש?" אמר ילד ממושקף עם שיער שחור ומבולגן.
"אה, כן בטח! וגם החבר שלך יכול לשבת פה!" אמר רמוס בשמחה, שיהיו לו חברים.
"דא! ברור שהוא יושב פה... נכון, סיריוס?" שאל הילד הממשוקף בזלזול. "כן, ברור, ג'יימס..." צחק סיריוס.
"כן, חה חה. מצחיק. כן." מילמל רמוס בתמיהה.
"ומי אתה? אני ג'יימס פוטר," אמר וניפח את חזהו בגאווה, "הוא סיריוס בלק," הצביע על סיריוס המגחך, "ואתה הוא ____. התואיל בטובך להשלים את הקו?" אמר בעודו מצייר קו בעזרת שרביטו.
"אה, כן. אני אה, אה, רמוס לופין." אמר, וניסה לחקות את ניפוח החזה של ג'יימס, אבל הוא כמעט נחנק.
"וואו וואו, כל הזכויות שמורות!" אמר ג'יימס וניפח את חזהו שוב, בשביל הקטע.
דלת התא נפתחה שוב. ילד נמוך ושמן עם עיניים מימיות נכנס לתא והתיישב ליד רמוס. רמוס עיווה את פניו בגועל.
"אוי! עכבר נכנס לתא!" צרח סיריוס בבעתה מדומה ועמד על מושבו.
"יפה..." אמר ג'יימס. "ברוך הבא לתא של המנצחים. של המאסטרים. הולך להיות שווה...!" הוסיף ופלט ניצוצות משרביטו.
הולך להיות לי כיף, חשב רמוס.

--

רמוס בן השבע עשרה הסתובב בהוגוורטס עם תג המדריך הראשי המנצנץ שלו, הוא כבר יודע לנפח את חזהו.
"היי רמוס! רמוס!! לופין רמוס!!" צעק לעברו ג'יימס, דוהר במסדרון להשיגו.
"מה? ג'יימס! ג'יימס! פוטר ג'יימס!!" חיקה את קולו של ג'יימס, בעודו עוצר.
"היי!" אמר ג'יימס וצחק. "יופי, אידיוט. היי גם לך." אמר רמוס במבט משועמם.
"זה לא מה שחשוב עכשיו!!! תנחש מה! תנחש מה?!" אמר ג'יימס בהתלהבות ילדותית למדי.
"חד-קרן דרך עליך?" התבדח רמוס. "לא!" צחק ג'יימס.
"אממ... לילי אוואנס נתנה לך בעיטה בתחת ועכשיו חסר לך גוש?" "ל...א..." אמר ג'יימס, נחנק מצחוק.
"הצלחת להרוג את סבר מאוס??" שאל רמוס בתקווה. "חבל שלא, אבל לא." אמר ג'יימס.
"מקונגל לא נתנה לך עונש בפעם הראשונה בחייך בשינוי צורה?" תמה רמוס. "אוף באסה. לא." הגיב ג'יימס ברצינות.
"זנב תולע נהיה תולעת?" רמוס ניחש. "לאאאאאא!!!!" צרח ג'יימס בפעם האלף.
"טוב, אז אין לי מושג..." רמוס חשב וגירד בראשו. "גלה לי! ג'יימסי, ג'יימסי, בוא וגלה לי. ג'יימסי ג'יימסי בוא וגלה..." שר לו בתחנונים.
"לילי אוואנס יוצאת איתי להוגסמיד, שבוע הבא!!!!!!" צרח ג'יימס באושר, עד שכל הוגוורטס שמע אותו, וסוורוס סנייפ הלך להתבכיין בשירותים.
"יאא! אתה משקר לי... ג'יימס, לא יפה. נו נו נו." אמר רמוס כלא מאמין.
"שאני אשקר?..." ג'יימס העמיד פני נעלב. "כמו שאתה תמיד עושה?..." השיב לו רמוס וחיקה את פרצופו.

--

רמוס בן הארבעים פגש את אהבתו הראשונה. נימפדורה טונקס.
הוא פחד לומר לה את זה, אבל נראה שגם היא אהבה אותו, והיא לא ממש מהאנשים שמתביישים.
"או, רמוס רמוס. אני אוהבת אותך. סתם חבל שלא יהיה עוד לופין..." אמרה לו ברמז עבה.
לאחר כמה שנים שנימפדורה ("טונקס!" צעקה נימפדורה [טונקס.]) הצליחה לשכנע את רמוס, נערכה חתונה מהקסמים.
"האם אתה, רמוס, מעוניין לקחת את האישה הזאת להיות אשתך?" רמוס עצם את עיניו. זהו. "כן."
"האם את, נימפדורה," "ט-ו-נ-ק-ס!" כעסה טונקס ורקעה ברגלה. "כן כן! האם את, טונקס, לוקחת את האיש הזה לבעלך?"
"כן!" טונקס לא היססה. הנשיקה לא היתה דביקה, אולי בגלל שטונקס לא שמה אודם.

--

רמוס בן הארבעים ואחד התעתק לבקתת הצדפים של ביל ופלר וויזלי.
"זה בן!! זה בן!!" צרח באושר, מתעלם מנוכחותם של האחרים ששררו בבקתה.
"טונקס ילדה? מזל טוב!" צעק אליו ביל בחזרה, קורן מאושר.
"א'טונקס א'זאת ילדה בן? איזה יופי!" השתתפה פלר בשמחתו.
"הארי, אתה הסנדק! אני ממנה אותך להיות הסנדק של בננו, טדי לופין!" אמר להארי פוטר, שהיה בבקתה באותו יום מאושר. "וואו, איזה כיף לי!" שמח הארי.
"נו, איך א'ו נראה, א'קטן?" שאלה פלר בהתעניינות.
"אני לא יודע, הוא כל הזמן משתנה, כמו אמא שלו..." צחק רמוס.
זה היה יום מאושר.

--

רמוס בן הארבעים ואחד הגיע להוגוורטס ביחד עם אשתו טונקס, למלחמה נגד אוכלי המוות ואדון האופל.
הוא לא היה בטוח שיישאר בחיים כדי לראות את בנו גדל, אבל כחבר ממסדר עוף-החול היתה עליו חובה לעשות זאת.
למען ג'יימס, לפחות.
ככה שעתיים הוא עבר מאוכל מוות אחד, לאוכל מוות שני, ולשלישי, וכך הלאה.
עד שהגיע לבלטריקס. מזה הוא פחד. "את הולכת להרוג עוד קרוב משפחה?! לא מספיק לך?! חולירע!" צרחה טונקס כשרמוס נפל על הרצפה, ללא רוח חיים.
בלטריקס ניצלה את הרגע שבו טונקס איבדה את ריכוזה בכך שבעלה מת, והרגה גם את אחייניתה. טונקס נפלה על גופת בעלה.

-*-

ואלו הבעיות של ירחוני.