יכולת בחירה- רק רציתי ללכת לשירותים#1

רק רציתי ללכת לשירותים. ללכת ולצאת ולהמשיך לחנות הגלימות הבאה.

רק רציתי ללכת לשירותים.

לא רציתי את הקללה הזו שהשתלטה על גופי.

אני שם; ממש שם בפנים. אם תסתכלו דרך העיניים אולי תראו.

אבל אף אחד אינו מביט לשם.

אף אחד לא מדבר אליי.

הם חושבים שאני אבודה. ואולי אני באמת?

כמה שאני לא נאבקת ביצור הזה, הקללה הזו, היא בכל זאת מוצאת אחיזה.

מוצאת ולא מרפה.

אני לא מרשה לה. לא מרשה לה לשלוט עלי ככה.

אבל אני, הרצונות והתשוקות שלי- כל זה כבר לא משנה.

כי אני אבודה. אבודהאבודהאבודה.

כלואה בקללה במשך ימים כשאני שוכבת במרפאה. שעות וימים אחרי שהייתה אמורה לפוג.

הם לא מבינים. לא מבינים למה האימפריו הזה לא משחרר אותי.

אני יודעת. אני יודעת, כי קראתי כל ספר בספרייה פעמיים. אבל כך עשה גם הוא.

מאלפוי.

רק ממחשבה עליו הרצון שלי להקיא חוזר.

רק ממחשבה על ידיו מתרוצצות על גופי.

רק ממחשבה על נשיקותיו הנשתלות על שערי, צווארי, ומטה.

רק ממחשבה על התמסרותי לו.

זה לא היה רצון שגרם לזה.

לאלאלאלא.

אם הייתי בוחרת זה היה פוטר.

האריהאריהארי.

אני חייבת לצאת מזה. לצאת, כדי להזהיר אותו.

אבל אני לא יכולה.

כולם יודעים שאימפריו היא קללה אסורה. אחת מהשלושה.

אבל לא כולם יודעים שיש דרך לגרום לה להיות קבועה.

מאלפוי ידע. וגם אני.

אבל הייתי חלשה מדי. לא יכלתי להתנגד לאימפריו מספיק זמן כדי לברוח מבין זרועותיו.

ועכשיו. עכשיו זה קבוע.

לנצח אני כאן. לנצח פגועה.

הוא ישקם אותי. ילחש לי באוזן לקום ולחזור לשיעורים ולקווידיץ.

אבל אני אהיה שלו.

ולא תיהיה לי שום יכולת בחירה.