שבירה || אביטל

רעם הדהד בשמי הלילה החורפיים. צמרות העצים שביער האסור חרקו ורשרשו ברוח, נמתחות בערגה אל השמיים, משתוקקות לגשם שלא הגיע. 
בין העצים, עמוק בתוך היער, שררה אפלה כבדה. ציפורי לילה שרו שירי ערש עצובים במתח המפצפץ של לפני הסערה.
לפתע אלומת אור פילחה את החשכה הסמיכה. חיות קטנות נסו מפני האור ושיריהן של הציפורים הפכו לציוצים נרגשים וצווחות אזהרה בעוד דמות עטויה גלימה מגיחה מבין העצים, מאירה את דרכה וצועדת בצעד מחושב. 
הלילה, הכל עומד להשתנות…

הדמות המסתורית רכנה מעל סלע רחב ושטוח בקרחת היער והניחה את שק הבד האטום והגדול בחבטה מעלת אבק. הציפורים התרוממו בבהלה מהקרקע ומשק כנפיהן נשמע כצליל מבשר רעות, אך הדמות לא שתה את ליבה לכל אלה. הכל התקדם בדיוק לפי התכנון, לא היה דבר שאמור היה לקלקל את התכנית המושלמת.

קול עמוק וגברי לחש: "נוקס" והאור היחיד שהאיר את היער האפל כבה והותיר אחריו חשיכה כבדה. השועלים התכנסו חרש במאורותיהם, משקיפים בעזרת עיני הלילה על הנעשה בקרחת היער. הדמות בגלימה הסירה את גלימתה באחת וקיפלה אותה בעדינות על הסלע השטוח. היא הזדקפה לרגע, כמקבלת כח מן החושך הסמיך, ופתחה את השק לרווחה.

מאות כדורים קטנים של אור התעופפו מתוך השק והקיפו את הדמות הכהה. הדמות הסתובבה במקום, בלי להשמיע כל רחש, וכדורי האור נצמדו לבשרה - לופתים ומתמתחים עד כדי חנק. הדמות השתעלה חרישית וכדורי האור זהרו, חוטים של אור מקיפים ולוחצים כל איבר בגופה. היא התכווצה ונשכה את שפתיה בחוזקה. הכל היה מכוון, ובכל זאת - הכאב היה רב מנשוא. אסור לצעקה להרוס את המתחולל כאן הערב.

אמא שועלית צפתה בחרדה את שעומד לקרות. היא אטמה את עיניו של השועלון, שניסה לחמוק ולהשתחרר מידיה - אך לשווא.
החוטים הזוהרים התרחבו ונעשו למעטה זוהר ומסנוור, האחיזה בדמות התהדקה, עד שנשמע קול נפץ רם והם השתחררו בתנופה חזקה, מתפזרים לכל עבר.

הדמות הכהה נעלמה. חתיכות של חומר שקוף, אוורירי, התנתקו מתוך כדורי האור הקטנים והתאחדו במרכז, יוצרים מבנה של נשמה. הנשמה ריחפה מעלה ודאתה אל העיירה הסמוכה, עד שמצאה את האובייקט הנכון.

אי-שם הצילה אם פתק מרוט למראה מפיו של בנה הקטן. היא יישרה אותו כדי לקרוא:
"לילי -
לא יכולתי לסבול את פיצול האישיות. האדון הבין ממני דבר שלילי ומסוכן לגבייך.
אם את מוצאת את הפתק הזה, תדעי שהצלחתי לעבור הולדה מחדש.
שמרי על עצמך מפני פיטר.
להתראות.
אתך תמיד.
סוורוס"

השמש שקעה ביער האפל וזרחה מעל מבוא ספינר. כמעשה קסמים.