הארי פוסטר

מאוד מאוד חשוב לציין שהארי פוסטר רדף פרסום בלי להסס.
מהרגע שהוא הבין שהוא מפורסם הוא רק חיפש דרכים להפוך ליותר מפורסם.
זאת הסיבה לכך שהוא צבע בשיערו פסים באדום וזהב, צבעי גריפינדור.
זאת הסיבה לכך שהוא בחר לו בקפידה עדת מעריצים שתלך אחריו לכל מקום וחילק חתימות לכל מי שביקש או לא ביקש.
כן, הארי פוסטר היה שחצן גדול מאוד.
לכן רוב המורים תיעבו אותו.
הוא לא ממש הקשיב בשיעורים, אבל תמיד היו מי שיכינו לו שיעורי בית ויעזרו לו במבחנים, ולכן היו לו ציונים טובים.
הוא עבר ללא היסוס על חוקי בית הספר כדי להשיג תהילה ופרסום, ובכך שלח את גריפינדור לתחתית טבלת הניקוד,
ובסוף השנה בית הפלפאף זכו במקום השלישי לראשונה זה שנים.
מה שגרם לבית הפלפאף לאהוב מאוד את הארי פוסטר, ולהצטרף לעדת מעריציו.
כשהתקיים הטורניר המשולש, זה היה ברור שהארי פוסטר צריך להתמודד, ולכן תלמיד מבוגר ממנו שם פתק בשמו.
הארי פוסטר נבחר להיות נציג הוגוורטס, היחיד כמובן.
אחד בשם סדריק דיגורי בכה שאפילו גביע האש לא אוהב אותו.
הארי פוסטר, שעדת מעריצים סייעה לו לפענח כל רמז, ופיענחה בשבילו מה יהיה בכל אתגר, וידאה שהארי יזכה בגביע הטורניר.
כמובן, הגביע התגלה כמפתח מעבר והארי פוסטר מצא את עצמו נלחם מול וולדמורט.
אבל הסתבר שהרוחות המוחשיות שיצאו משרביטו של וולדמורט דווקא לא עודדו את הארי פוסטר השחצן ולא עזרו לו.
וולדמורט הרג את הארי פוסטר באותו לילה, ועידן חדש בא על עולם הקוסמים. עידן אפל.
וללא הארי פוסטר, נדמה היה שאף אחד לא יתנגד ללורד וולדמורט לעולם.
אבל זו היתה רק אשליה.
כי אז קמו אנשי גריפינדור האמיתיים. אנשים אמיצים ברוחם ובליבם, שמצאו את העוז להתנגד לוולדמורט במקום שבו הלב הטוב והשכל והעורמה לא יכלו.
אנשי גריפינדור, ובראשם נער בשם נוויל לונגבוטום, הובילו את עולם הקוסמים למרד ברודן האכזר.
ומרגע שניצתו שלהבות המרד, הן הדליקו גם את אנשי ההפלפאף והרייבנקלו והסלית'רין, ולורד וולדמורט הופל.
וכשהמנצחים העלו את דגליו באש לאחר נפילתו, הם שרפו גם את הפוסטרים שהנציחו את דמותו של הארי פוסטר.