הבדיחה הגרועה בעולם

היי! אני הבסטי האלמונית של מיכל, ותוכלו לראות מה הקטע שלי בפרק הראשון של נקודת מבט, מוזמנים לקרוא את שאר הפאנפיקים שלי (נקודת מבט, אני אוהבת אותך, סיריוס בלק, וייסורי ההתבגרות.) 

ויתור זכויות לריק ריירדן.

ניקו היה נרגש במיוחד היום. לאחר 6 שנים ביחד, הוא הולך להציע לאהובי, וויל סולאס, נישואים.
הכל כבר היה מוכן. הוא קנה טבעת, תיכנן בדיוק מה איפה ואיך ודאגות שהייזל תצלם את הרגע, נסתרת בשיחים עם שאר חבריהם. 
זהו. מחר זה הולך לקרות. 
מחר הוא הולך להציע לו. 
אבל עכשיו הוא צריך ללכת לישון. 
המחשבה האחרונה שעברה בראשו הייתה משהו בסגנון של: ''אני אצטרך לזכור את התאריך הזה. ה31 במרץ, היום הכי מלחיץ בחייו של ניקו די אנג'לו. כן. לא יכול להיות מלחיץ יותר." חשב, לפני ששקע בשינה עמוקה.

וויל התעורר.
''היום זה היום. אני לא אתן לזה לקרות עוד פעם.'' חשב. ''היום אני לא אפול בפח של שום מתיחת אחד באפריל מטומטמת.'' ומחשבות אלה הדהדו בראשו כל אותו יום.

בערב, ניקו לקח אותו לפיקניק רומנטי בקרחת יער ביער במחנה החצויים.
הכל היה מושלם.
בסוף הארוחה (שניקו בישל בעצמו, דרך אגב), אהובו שחור השיער של וויל הפעיל את הרדיו הקטן שלקח איתו (איפה הוא השיג דבר כזה?), והחלו להתנגן ברקע שירי האהבה האהובים על וויל.

הייזל כרעה בשיחים ללא תנועה במשך זמן לא רב, חבריה מסתתרים לידה.
ניקו ביקש מהם להסריט את הצעת הנישואין שלו, כדי שהזיכרון המתוק ישמר לנצח, והם הסכימו.
הם לא יכלו להשתמש בטלפונים ניידים, אז ליאו בנה מצלמת וידאו במיוחד בשביל זה.
הייזל הייתה כל כך גאה באחיה הגדול, שסוף סוף הצליח לאזור אומץ ולהציע לוויל. הרי הם כבר בני עשרים וקצת, הגיע הזמן.
כשניקו נתן סימן, ליאו החל לצלם.

ניקו כרע על ברך אחת להוציא טבעת מכיסו.
''וויל סולאס. אהובי משכבר הימים. השמש הפרטית שלי. הגיבור הבלונדיני שלי.'' (ממתי ניקו כזה דביק? אני נגעלת מרמות הסוכר שהצלחתי לדחוף לפיקצר הזה.)
וויל פלט גיחוך. זה ממש לא הסגנון של ניקו, אבל הוא ממש השקיע במתיחה הזאת. חשב.
''אני אוהב אותך כבר הרבה מאוד שנים, אבל עד עכשיו לא הייתי אמיץ מספיק.'' אמר בן האדס.
הוא ממש משכנע, חשב וויל. למה לא לזרום עם רוח המתיחות?
''ואני הולך לעשות את זה עכשיו.'' אמר ניקו. ''וויל סולאס, התינשא לי?"
וויל פלט צחוק צורמני. ''לא.''
ניקו היה קפוא מרוב הלם.
''אני לא עושה שוב את הטעות הזאת. אני אגיד כן, ואז אתה תצעק עליי '1 באפריל', ותצחק עליי. אז לא. אני לא אנשא לך, ניקו די אנג'לו.''
ניקו רעד. עיניו צרבו מדמעות. הוא קם על רגליו, שמט את הטבעת והחל לרוץ לתוך היער.

מאחורי השיחים, התרוממו פרנק, הייזל, פרסי, אנבת', ריינה, ג'ייסון ופייפר. ליאו קפץ מעץ קרוב.
''כל הכבוד, אידיוט!" הייזל צעקה עליו והחלה לרוץ אחרי ניקו. כל השאר רצו אחריה. ריינה סטרה לו בדרך. פרנק נתן בו מבט ספק מאוכזב, ספק זועם. וויל חשש שהבחור הגדול עומד להכניס לו מכות.
''זאת לא הייתה מתיחה, אתה יודע.'' הוא אמר בארסיות ורץ גם הוא לחפש את ניקו די אנג'לו.

אנבת' מצאה אותו ראשונה, מקופל בתוך עצמו ורועד מבכי.
היא הניחה יד מנחמת על כתפו והוא חיבק אותה, בכיו מתגבר.
בהדרגה כולם מצאו אותם ושקעו למעין חיבוק קבוצתי סביב ניקו.

לאחר משהו שנדמה כחצי שעה, שבה הספיק ניקו להירגע מעט, נגלה וויל סולאס מבין העצים.
פייפר שלפה את הפגיון שלה. פרסי, פרנק וג'ייסון התייצבו בחומה בין וויל לניקו.
ריינה שאלה: ''באת לחטוף עוד?"
וויל לקח צעד לאחור. ''אני יכול לדבר עם ניקו בבקשה?" שאל, הבעת חרטה עמוקה על פניו.
ג'ייסון הסתובב אל ניקו, שקם על רגליו והניד בראשו לאישור.
פרנק וג'ייסון פינו לו דרך.
''אני מצטער.'' אמר וויל. ''אני כל כך מצטער. חשבתי שזאת מתיחת אחד באפרי-"
''למה שתחשוב ככה?'' ניקו קטע אותו. ''אני אף פעם לא מותח אותך באחד באפריל.''
המוזיקאי זע באי נוחות.
''אני קצת פרנואיד בעניין. לפני כמה שנים, אחד מהחניכים מביתו הרמס גרם לי לעלות לעליית הגג ונעל אותי שם בתור מתיחה. מצאו אותי רק כשקיילה ואוסטין חזרו לביתן ושמו לב שאני לא שם. זה לקח כמעט 12 שעות. לפני שעוד הגעת למחנה.''
ניקו הנהן.
''אני כל כך מצטער. אני אבין אם לא תרצה לראות אותי יותר.'' הבלונדיני מלמל.
''אתה יודע מה הפגם היסודי של ילדי האדס, וויל? אנחנו שומרים טינה. הייזל הראתה לי את זה, ולימדה אותי לסלוח. אז אני סולח לך וויל. בלי טינה.''
נראה שהוקל מאוד לוויל. הוא הוציא את הטבעת מכיסו ונתן אותה לניקו.
''ניקו די אנג'לו. אהבת חיי. ילד הרוחות שלי. (בפיק הומור ניקו היה צורח עליו שהוא לא ghost boy.) אני אשמח להינשא לך.''
בן האדס השחיל את הטבעת על אצבעו הדקיקה של בן אפולו שלו, ונישק אותו על השפתיים בחום.

ומאז, כל אחד באפריל הם צופים בסרטון הזה, שהוקלט במצלמה של ליאו במשך כל הזמן הזה, ולא מותחים אף אחד.

הסוף!