יום הולדת

כל המקומות הם אמיתיים ונמצאים בלונדון, או בכל עיר אחרת שנמצאת בפיק.

כל הדמויות, המקומות, המונחים והרעיונות שמגולמים בעולם בו מתקיים הפאנפיק שלפניכם הם קניינה הרוחני של ג'יי. קיי. רולינג. אין בכוונתי להרוויח מהפאנפיק או מפרסומו כל רווח כלכלי.

לילי התעוררה לשמע המכוניות הרועשות שבכביש ומהגשם המכה את חלונה בחוזקה.

היא שיפשפה עינייה ובדקה ביסודיות כהרגלה שהכל במקום.

כשהיא נכנסה למטבח עיגול אדום על לוח השנה תפס את עיניה.

היא הביטה בו מקרוב. "היום השלושים בינואר?", היא שאלה את עצמה.

היא רצה לשטוף את פניה וחזרה אל לוח השנה.

"היום השלושים בינואר!", היא קראה והחלה לרקוד ולשיר מסבים לדירת החדר וחצי שלה ברובע סאת'ק שבלונדון.

דפיקה נשמעה על דלתה. היא לבשה סווטשרט ארוך ופתחת את הדלת.

ג'יימס חיכה שם עם דובי ענקי, פרחים, מתנה עצומה, ועוד משהו שהוא החביא מאחורי הגב.

"ג'יימס!", היא קראה וקפצה עליו בחיבוק.

הוא חיבק אותה חזרה ונשק לראשה, כי היה גבוה יותר.

לילי הכניסה אותו ועזרה לו להכניס את כל המתנות לדירה.

הם התיישבו על המיטה. "אז, מה התוכניות שלך ליום ההולדת שלך?", הוא שאל וליטף את שיערה.

"אני הולכת עוד מעט עם אמילי לקניות, ואז, סבר-מאוס רוצה לדבר איתי על משה, וא-".

"את הולכת לדבר עם סבר-מאוס?", הוא קטע אותה, ועמוק בפנים היא קצת נפגעה מזה.

"אני חושבת שכן, למה לא?", היא נדה בראשה כלא מבינה.

ג'יימס נאנח, "את שכחת איך הוא קרא לך לפני שנתיים?".

"אולי הוא רוצה להתנצל", היא אמרה בתמימות.

"טוב, אני לא הולך להכריח אותך לעשות שום דבר. אבל אם הוא פוגע בך, פשוט תתקשרי אליי, אני אגיע הכי מהר שאפשר", הוא אמר, נשק לראשה וקם.

"טוב, יאללה להתלבש", הוא אמר והסתובב.

"הרגע אמרת שאתה לא תכריח אותי לעשות כלום", היא אמרה וציחקקה.

"כן, אבל אני לא רוצה שכל הרובע יראה את התחת של החברה שלי", הוא אמר ויצא, ולילי בנתיים נקרעה מצחוק על הרצפה.

לאחר 5 דקות של צחוק בלתי נפסק, היא קמה וניגשה למתנה.

היו שם  הרבה ממתקים, ו.. בגדים? תלבושת שלמה!

מכנסיים, חולצה, נעליים וגרביים.

לילי החליטה שהיא תלבש את זה היום.

היתה גם מעטפה בתוך הקופסא.

"אוהב אותך עד לשמש וחזרה, ג'יימי", חיוך גדול עלה על שפתייה, כי היא ידעה כמה הוא לא אוהב שקוראים לו ג'יימי.

היא הרימה מבט אל החלון, וראתה שיורד שלג.

היא לקחה איתה גם מעיל והתכוננה ליציאה.

הטלפון שלה צילצל, והאיש קשר 'אמילי' עלה על הצג.

"כן אמילי?", לילי שאלה בקלילות.

"תרדי לילס", אמילי אמרה וניתקה.

אמילי מעולם לא אהבה לדבר בטלפון, היא העדיפה הודעות טקסט, אבל בקושי ענו לה.

לילי לקחה את התיק שלה ויצאה במהירות.

מבפנים מאוד נעים לראות שלג, אבל מבחוץ זה גהינום בשביל אמילי ולילי.

במיוחד לא לאפרו של אמילי.

"מיל, תודה שבאת איתי", לילי אמרה וחיבקה את אמילי.

"זה לא מטובה, זה מהנאה", אמילי אמרה ושתיהן צחקו נושאות עשר שקיות מלאות לפחות בידיים.

הן נכנסו לאוטו והחלו לנסוע להוריד את לילי בבית.

ואז הטלפון שלה צילצל, והאיש קשר 'סבר-מאוס, לסנן!' עלה על המסך.

ולא כמו שהאיש קשר הורה, היא ענתה.

"מה אתה רוצה?", היא שאלה בשיעמום.

אמילי הביטה בה במבט מוזר.

"אנחנו יכולים להיפגש עכשיו? זה מאוד דחוף", הוא אמר, וקולו היה מלא בלחץ.

"טוב, איפה אתה?", היא שאלה.

"בגשר בלקפריירס", סוורוס אמר.

"טוב, אני בדרך", היא אמרה וניתקה, "אמילי, תיקחי אותי לגשר בלקפריירס".

"תגידי לסבר-מאוס שאנחנו בדרך", אמילי אמרה והגבירה מהירות, "צריכה גיבוי?", היא הוסיפה.

"לא, תודה", לילי אמרה.

"הגענו", אמילי אמרה אחרי כמה דקות. היה אפשרי לראות את הגשר בבירור, הצבע האדום בהק גם מרחוק.

"בבקשה תישארי כאן", לילי ביקשה ויצאה ללא השקיות.

"בסדר!", אמילי קראה לה.

לילי עלתה על הגשר, והיא ראתה התקהלות של אנשים מסביב למישהו.

היא הלכה לראות מה יש, והיא ראתה את סוורוס עם גיטרה ומיקרופון.

"והנה לילי!", הוא אמר ברגע שראה אותה, וכל הקהל הריע.

מישהו דחף אותה פנימה, וכבר לא היתה דרך חזרה.

"אז, לילי, רציתי לשאול אותך משהו כבר הרבה זמן", הוא אמר, ולפתע, לילי קלטה את שיערו של ג'יימס בקהל.

לילי ניסתה לעצור אותו מלדבר, כי ידעה כי ג'יימס יתנפל עליו.

ואז סוורוס כרע ברך, "התינשאי לי?", היא עשתה פרצוף מבוהל וג'יימס קפץ מהקהל והחל להרביץ לסוורוס.

אמילי עמדה שם וניסתה לגרור אותי אחורה.

"יש לה חבר, חתיכת בן אדם מפגר", ג'יימס אמר והחטיף לסוורוס אגרוף לפנים.

"אני לא רואה אותו", סוורוס אמר בתחכום.

"אז אתה רוצה להרגיש אותו?", ג'יימס אמר ונתן לו ברכית.

"די ג'יימס", אמילי אמרה לו, ואז הוא עזב את סוורוס, בעוד לילי ממררת בבכי בידייה של אמילי.

"לילס, אל תבכי", הוא לחש לה ונישק את שפתייה בעדינות.

"בואו נלך מכאן כבר", לילי ניסתה לא לפרוץ שוב בבכי.

וסנייפ? הוא נשאר שם לדמם בשקט.