You are a lizard, Harry

הארי פוטר אף פעם לא אהב את הרעיון של הפיכה ללטאה.
אבל מה לעשות, לפעמים המציאות מחייבת.
וככה הוא הוא היה מכווץ בחדר המועדון של סלית'רין, כזיקית מוסווה היטב, והאזין לרכילות בתקווה לגלות מיהו היורש של סלית'רין.
למרבה הנוחיות, השיחה הגיעה במהירות לנושא.
"אז, מי לדעתכם היורש של סלית'רין?" שאלה לחששנית סטיגמה.
"הארי פוטר," ענתה אמה פתי.
"דראקו מאלפוי," השיב סטיב כמהנוח.
"אני," הודה צ'ייס גיחיגיחי.
"מצחיק נורא," אמרה פנסי פרקינסון.
"הנושא הזה משעמם," הוסיפה ברטה אלצהיימר.
לא! חשב הארי פוטר, הם חייבים להמשיך בנושא כדי שאני אגלה מיהו היורש של סלית'רין!
"לא!" קראה לחששנית סטיגמה, "אנחנו חייבים להמשיך בנושא כדי שנגלה מיהו היורש של סלית'רין!"
"אבל אנחנו לא נגלה את זה אף פעם!" ענתה ברטה אלצהיימר, "אנחנו רק חבורה של ילדים, לא בלשים מקצועיים!
צריך רק לחכות שהמאובנים יפשירו בעזרת הדודאים והם כבר יגידו מי עשה את זה."
"מה אם הם לא יודעים מי עשה את זה?" שאל סטיב כמהנוח.
"למה שהם לא ידעו מי תקף אותם?" שאלה אמה פתי.
"כי הוא עשה את זה באמצעות המפלצת!" ענה סטיב כמהנוח.
"אין מפלצת ואין יורש של סלית'רין! מי שעשה את זה הוא בטח סתם גריפינדורי שמחפש צומי!" קרא בלהט דאדלי קונספירציה. "או שזו דרך מחוכמת של משרד הקסמים לסגור את הוגוורטס!" הציע בהתרגשות ורנון קנוניה.
הארי היה נאנח, אילו לטאות היו יכולות להיאנח.
הוא סתם הפך לזיקית.
תלמידי סלית'רין לא קידמו את החקירה שלו לשום מקום.
הוא הלך משם.
"סוף סוף המרגל הזה הלך," ליחשש דראקו מאלפוי בחיוך זדוני, "עכשיו הוא לא חושד בכלום. הוא לא חושד שאני הוא היורש של סלית'רין, שאני שיחררתי את הבסיליסק ותקפתי את התלמידים ושאני הולך לשלוט בעולם! מוחעחעחעחעחעחעחעחע!"