להיות מאוהב

בחופשה הזאת לא חזרתי הביתה,  פשוט לא היה לי חשק להורים שלי ולריבים המטופשים שלהם. אמרתי להם שיש לי מלא מטלות לעשות ושאני לא אגיע הביתה.  הפעם כמובן שלא היה להם אכפת.  כבר מזמן לא אכפת להם ממני או יותר נכון מאז

שהפסקתי להתעלל בכל דבר שזז וזה קרה בערך כשהתחלתי לשים לב להרמיוני.  אני לא יודע מה זה עשה לי,  אבל זה פשוט כבר לא מעניין אותי לרדת על אנשים יותר.    מדי פעם אמרתי משהו לא יפה על מישהו או עצבנתי מישהו רק כדי שקראב

וגויל יפסיקו לשאול שאלות.  

ישבתי במדשאה בחוץ וכתבתי את אחת המטלות שנתנו לנו ואז שמעתי את רכבת האקספרס של הוגוורטס מגיעה.  לרגע התעלמתי ממנה וחזרתי לכתוב,  אבל אז ראיתי בזווית העין את הרמיוני פוטר ווויזלי.  הם דיברו על כמה כיף היה להם ביחד

בחופש הזה בבית של וויזלי  או משהו כזה.  הרמיוני כבר לבשה את הגלימה של הוגוורטס והשיער שלה היה אסוף בחצי קוקו.

 "מה יש דראקו? מה אתה רוצה הפעם?" פוטר שאל.

 "את הרמיוני" מלמלתי.

 "מה?!" שאלה הרמיוני

 "סתם כלום"  עניתי.

"אמרת שאתה רוצה אותי?"

"לא, ממש לא!" אמרתי כנראה מהר מדי .

"כן, אתה כן"

"הארי, רון , תנו לי רגע לדבר עם דראקו."  הארי ורון הסתכלו אחד על השני מבולבלים.

 "אבל הרמיוני... זה מאלפוי.." התחיל רון  "לכו, אני עוד רגע אתפוס אתכם".

הם הלכו משם מבולבלים וכועסים. אני לא האמנתי מה קרה פה עכשיו. הרמיוני רוצה לדבר איתי ביחידות?! היא בטח רוצה להגיד לי שזה ממש לא בסדר ושהיא שונאת אותי..

 "אתה התכוונת לזה ברצינות? אתה אוהב אותי?"

"א ..." לא ידעתי מה להגיד, "אני... אני לא יודע.  אני חושב שאני אה..." התחלתי לגמגם.

 "זה בסדר, אני לא שונאת אותך . כאילו אני מתעצבנת עלייך שאתה יורד על הארי וכאלה, אבל האמת היא..." היא לקחה נשימה עמוקה "האמת היא שאני אוהבת אותך".

הפרק הקודם