הארי פוטר הישראלי

אני לא רולינג. אני גרהס. זה ויתור הזכויות שלי.

"הם באמת מוגלגים מחרידים, דמבלדור, ברמה כזאת שעדיף שתשאיר את הארי אצל השכנים שממול," התעקשה מקגונגל.

"אבל הקסם שהגן על הארי יגן עליו שוב רק אם הוא ישאר אצל קרובת משפחה של לילי," הסביר דמבלדור, בניגוד מוחלט לאופיו- הוא לא בן אדם שמסביר.

"אתה בטוח שאין לה קרובי משפחה אחרים?" שאלה מקגונגל.

"רק בת דודה משוגעת שגרה בארץ מוזרה במזרח התיכון," ענה דמבלדור.

*כעבור עשר שנים*

"ואז- פוף! הפאה של המורה הפכה לכחולה! היית צריך לראות איזה מבט היא תקעה בי!" סיפר אריק פוטר בהתלהבות.

"אתה גדול, אריק," צחקק דויד דימונה.

אריק פוטר חייך.

הוא מת על הבן דוד השני/ האח המאמץ שלו.

הם תמיד אהבו לעשות יחד שטויות- ונדמה היה שלאריק היה כישרון מיוחד לעשות שטויות.

לדוגמה, כשהוא ודויד ברחו מהמורה שחטפה עליהם קריזה ופתאום שניהם מצאו את עצמם על הגג של בית הספר.

או כשפתאום צמח לו השיער בפרץ פתאומי דקה אחרי שהוא הסתפר.

או הסוודר המכוער שדודה פטוניה מבריטניה שלחה לו, שפתאום נעשה קטן עליו במספר דו ספרתי של מידות.

אה ואם אתם רוצים לדעת איך הם נראים, דויד דימונה היה ילד חסון לגילו ושזוף, עם תלתלים חומים ועיניים כחולות,

ואריק היה 'שכנזי נמוך ורזה עם שיער שחור פרוע, עיניים ירוקות וגדולות, מוקפות במשקפיים עגולים, ועם צלקת קריפית בצורת זיגזג על המצח.

השם האמיתי שלו היה הארי, אבל רק מורים קראו לו ככה.

"חדשות מעולות!" קראה קלרה דימונה, אמו של דויד ואמו המאמצת של אריק.

"הבנת סוף סוף ששניצל תירס זה לא טעים?" הציע דויד.

"אתה אל תלכלך על שניצלי תירס," נזפה בו קלרה, "אנחנו טסים לאנגליה! אנחנו נתארח אצל משפחת דרסלי ונעשה חיים בלונדון!"

"אנחנו עומדים לטוס במטוס? מגניב!" התלהב אריק.

"באמת? לונדון? למה לא פריז או ניו יורק?" התלונן דויד.

"המקורות של המשפחה שלנו הם באנגליה. כדאי שתכירו את המקום!" השיבה קלרה.

דרך אגב קלרה נראית כמו הבן שלה רק יותר גבוהה ויותר שמנה ועם שיער יותר ארוך ופחות מתולתל.

*בלונדון*

"הארי פוטר," פנתה פרופסור מקגונגל אל הילד הצעיר, שבודאי היא נראתה זרה בעיניו.

"אני אריק, לא הארי," תיקן אותה אריק פוטר, "מה, את המורה שלי?"

"אני אהיה המורה שלך," הכריזה מקגונגל, "בבית הספר הוגוורטס לכישוף ולקוסמות. אתה קוסם, הארי."

לתדהמתה, התגובה של הילד שנשאר בחיים היתה צחוק בלתי ניתן לשליטה, אליו הצטרף במהרה אחיו המאמץ.

"את מספרת לו!" גיחך דויד דימונה לכשנרגע במקצת.

"טוב, זה מסביר את הפעם ההיא שהחמור עלה באש!" הוסיף אריק פוטר.

"או שהצעצועים התחילו לשיר!" הצטרפה קלרה דימונה בעודה מצחקקת בילדותיות.

פרופסור מקגונגל גילגלה את עיניה.

"או את הפעם ההיא שפטפטתי עם נחש קוברה בגן החיות התנ"כי!" סיכם אריק.

פרופסור מקגונגל החוירה.

"אתה מדבר עם נחשים?" היא הזדעזעה.

"למה? לקוסמים מותר לדבר רק עם דובוני אכפת לי?" התבדח דויד.

"זה לא מצחיק, אדון דימונה," גערה הפרופסור מקגונגל, "היכולת לדבר עם נחשים קשורה לסלית'רין. לזה שאין לנקוב בשמו. לצד האפל!"

"קול," הגיב הילד שנשאר בחיים.

ופרופסור מקגונגל כבר לא ידעה אם הארי פוטר הוא התקוה הגדולה של העולם או נשק יום הדין.