בראיון ל-"Independent Ireland", דניאלרדקליף, אשר גילםאתהאריפוטרבסדרתהסרטים, מספרמדוע הוא דווקאשחקן ומה היה משנהבעצמו.
כשנשאלמדוע הוא שחקןבמקצועו , ענה דניאל: "כי אני לאיודעלעשות שום דבר אחר (..) מעולםלאתכננתילהיותשחקן. ישנוציטוטמטעההמפורסםבאינטרנטשבוודאיאמרתיכשהייתיבן 11 או 12, שלפיותמידרציתילהיותשחקן. לאבאמת. כשהייתיבן חמש פניתיאל אמי ואמרתילהשאנירוצהלהיותשחקן. היא אמרה, 'לא, אתה לא'. הייתהלהחוויה רעה ביותרכשחקנית, וכך גםלאבי, ולכןמעולםלאהמשכתילרדוףאחריהםבנוגע לזה.
אחר כךהתקבלתי ל"דייווידקופרפילד" ו"האריפוטר" (...) אמרתילעצמי, 'זהמוציאאותימבית-הספר – זהפנטסטי!'
בסרטהשלישישל "האריפוטר" הצטרפו גרי אולדמן (סיריוס בלק) ודייוידת'ווילס (רמוסלופין) (...) הםפגשואותיבגיל 14 והתייחסו אלי יותרכמבוגרצעירמאשר ילד. ברגע הזה אמרתילעצמי, 'אני רוצהלהמשיךלעשותאתזהבמשךשארית חיי'. ישנםהמוןשחקניםשםבחוץ שלא נהניםמהעבודהשלהםכלכךרקבגלל שזה מי שהם. להיות חלק מצוותהשחקנים, להיות בסט שלהסרט, זההמקום שבו אני הכי שמח."
כשנשאלמה היה משנהבעצמו, רדקליף אמר: "החיוך שלי – אני באמתשונאאתהחיוך שלי. הוא מוזר. דיברתיעלזהעםזואי (זואיקאזאן, המשחקתעימובסרט 'מהאם')... היא שונאתאתהחיוך שלה. פול, החבר שלה, שונאאתהחיוך שלו. לכל השחקניםישעםזהבעיה, אני חושב. אני מתכוון, שלי ממש עקום. בהקרנותבכורה אתה חייבלחייך. אתה רואהשמצלמיםאותךואתהאומרלעצמך, 'אוי אלוהים, זה ממש מזויף'. אני לאנהנה מזה."