גולשים יקרים!
לפני כשבוע פרסמנו כאן ידיעה על קטע מידע חדש מאת ג'יי קיי רולינג, אשר התפרסם באתר "פוטרמור" ועוסק בדולורס אמברידג', אחת הדמויות השנואות ביותר בסדרה כולה.
כעת, אנו שמחים להציג בפניכם את קטע המידע בתרגום לעברית! פורטל הארי פוטר הישראלי הוא האתר הראשון שמפרסם את הקטע המלא בשפה העברית, כולל מחשבותיה של רולינג אודות דמותה של אמברידג'.
קריאה מהנה!
דולורס ג'יין אמברידג'
תאריך לידה: 26.8
שרביט: עץ ליבנה ונימי לב של דרקון, שמונה אינצ'ים
בית בהוגוורטס: סלית'רין
יכולות מיוחדות: עט הענישה שלה הוא פרי יצירתה
הורים: אב קוסם, אימא מוגלגית
משפחה: אינה נשואה, ללא ילדים
תחביבים: אוספת צלחות נוי של 'חתולים שובבים', אוהבת להוסיף קפלים לבדים וסלסולי בד לרהיטים, ממציאה כלים לייסורים.
דולורס ג'יין אמברידג' הייתה הבת הבכורה והיחידה של אורפורד אמברידג', קוסם, ושל אלן קרקנל, מוגלגית, להם גם בן סקיב.
הוריה של אמברדיג' היו כלואים בנישואים ללא אהבה, ובין עצמה לבין עצמה, לאמברידג' היה נמאס מהם: מאורפורד, על היותו חסר שאיפות (הוא מעולם לא קודם בעבודתו, ועבד במחלקת התחזוקה במשרד הקסמים) ומאימה, אלן, על היותה קלת דעת, חסרת סדר ויוצאת שושלת מוגלגית.
אורפורד וביתו האשימו את אלן בכך שאחיה הצעיר של דולורס היה סקיב, והמצב הגיע לידי כך שכשדולורס הייתה בת חמש-עשרה המשפחה נקרעה; דולורס נותרה עם אביה, ואימה חזרה אל הקהילה המוגלגית עם בנה.
דולורס מעולם לא ראתה את אימה שוב, או את אחיה, ומאותו רגע ואילך נהגה לומר לכל מי שפגשה שהייתה טהורת דם.
בתור מכשפה בעלת הישגים, דולורס הצטרפה אל משרד הקסמים מיד לאחר שסיימה את לימודיה בהוגוורטס וקיבלה את תפקיד מתמחת ההשפלה באגף למעשי קסם אסורים.
כבר בגיל שבע-עשרה דולורס הייתה שיפוטית, גזענית וסדיסטית, ויחד עם גישתה המצפונית, האופן המתקתק בו דיברה אל הממונים עליה והעריצות והחשאיות בעזרתן לקחה קרדיט על עבודתם של אחרים, היא התקדמה רבות בעבודתה.
לפני גיל שלושים קיבלה את תפקיד ראש האגף, וזה היה רק צעד אחד קטן מתפקידים נחשקים במחלקה לאכיפת חוקי קסם. באותו הזמן, היא שיכנעה את אביה לצאת לפרישה מוקדמת, וכשהכינה לו קצבה כספית קטנה היא וידאה שייעלם אט אט מזווית ראייה. בכל פעם שנשאלה (בדרך כלל על ידי עובדים שלא חיבבו אותה) "האם את קשורה אל אמברידג' הזה, שטיאטא את המסדרונות?" היא הייתה מחייכת את החיוך המתוק ביותר שלה, מצחקקת ומכחישה כל קשר אליו, בעוד היא מספרת כי אביה המנוח היה אדם מכובד שהיה חלק מהקסמהדרין.
דברים נבזיים היו קורים לאנשים ששאלו אותה אודות אורפורד, או על כל נושא שדולורס לא אהבה לדבר עליו, וכשאנשים היו מדברים על הצד הטוב שבה, בדרך כלל היו מדברים על השושלת ממנה הגיעה.
למרות מאמציה להתחבב ולהחמיא לממונים עליה (לא כל כך שינה לה מי זה היה, אבל היא ידעה שכוחה וההגנה עליה יתחזקו עם בעל עוצמתי), דולורס מעולם לא התחתנה.
בזמן שהעריכו את האמביציה שלה ואת עבודתה הקשה, אלה שהכירו אותה היטב מצאו כי קשה לחבב אותה. אחרי כוס של שרי מתקתק, לדולורס הייתה נטייה לחשוף מראות ומחשבות מאוד לא נעימים, ואפילו אלה שהיו נגד מוגלגים נדהמו כששמעו את דעותיה, שהסתתרו מאחורי חזותה המתקתקה, על היחס שהקהילה המוגלגית צריכה לקבל.
כשהתבגרה והפכה לאישה קשה אף יותר, ופרחה במעמדה במשרד הקסמים, טעמה של דולורס בקישוטים נשיים התפתח והפך ליותר ויותר מובהק; משרדה הפך למקום של סלסולי בד וסיכות שיער, וכל מה שמעוצב עם חתולים (עליהם חשבה כעל סמל לסדר וניקיון).
כששר הקסמים, קורניליוס פאדג', נהפך פרנואיד וחרד מכך שאלבוס דמבלדור ייקח את מקומו, דולורס הצליחה לפנות את דרכה היישר אל לב ליבו של הכוח, בכך שליבתה את חרדתו של פאדג' והפכה להיות אחת מבודדים שפאדג' הצליח לסמוך עליהם.
מינויה של דולורס לתפקיד המפקחת העליונה על הוגוורטס נתן לה אפשרות, בפעם הראשונה בחייה, לתת ביטוי לדעותיה הגזעניות ולרשעותה. היא לא אהבה את תקופת בית הספר, תקופה שבה נמנעה מכל עמדת אחריות, והיא השתמשה בהזדמנות הזאת כדי לאחוז בכוח באלה שלא נתנו לה הזדמנות (כמו שהיא ראתה זאת) לעשות כך.
לדולורס יש פוביה מיצורים שהם אינם, פחות או יותר, אנושיים. הרתיעה שלה מחצי הענק-חצי האדם האגריד, והתעללותה בקנטאורים, מגלה כי היא חרדה מפני הלא מוכר והפראי. היא אדם חולה שליטה, וכל מי שלא לוקח חלק מתפיסת עולמה, לפי דעתה, צריך להיענש.
היא נהנית להכניע ולרדות באחרים, ומלבד הנאמנויות המוצהרות שלהן, אי אפשר שלא למצוא דימיון בינה לבין בלטריקס לסטריינג'.
זמנה של אמברדיג' בהוגוורטס מסתיים בצורה נוראית למדי, כיוון שהיא חצתה את הגבול שפאדג' סימן לה, חצתה את הגבולות שלה עצמה והתנהגה בצורה פנאטית כדי להגיע אל מטרתה. מעורערת אך מלאת חרטה אחרי סיום קטסטרופלי לקריירה שלה בהוגוורטס, דולורס חוזרת אל משרד הקסמים שכבר פוצל בין נאמנויות שונות עקב חזרתו של הלורד וולדמורט.
הודות לחילוף השלטון לאחר פרישתו המאולצת של פאדג', דולורס הייתה יכולה לחזור אל מקומה הבטוח במשרד הקסמים. לשר החדש, רופוס סקרמינג'ר, היו צרות גדולות וחשובות יותר מאשר דולורס אמברידג'.
סקרמיג'ר נענש בהמשך על חוסר הפיקוח שלו, כיוון שהעובדה שמשרד הקסמים טרם העניש את דולורס על לא-מעט פשעים משכה את תשומת ליבו של הארי פוטר, על כל חוסר האחריות והשאננות שבה.
הארי שקל את הצעתו של סקרמיג'ר כשחשב על המשך תעסוקתה של דולורס, לרבות ההשלכות הרבות שנגרמו מפעולותיה בהוגוורטס, כסימן להתמוטטות ההולכת וגוברת של משרד הקסמים, וסירב לשתף פעולה עם המשרד בעקבות זאת (דולורס היא האדם היחיד מלבד וולדמורט שהשאיר על הארי צלקת פיזית, כשהכריחה אותו לכתוב בעט החורט על ידו הכותבת במהלך ריתוק, 'לא אספר עוד שקרים').
בתקופה זו דולורס נהנתה במשרד הקסמים יותר מתמיד. כשמשרד הקסמים נפל לידיו של שר הקסמים (הנשלט בידי וולדמורט) פיוס תיק'נס, ונשלט בידיהם של אוכלי המוות, דולורס פעלה לפי עקרונותיה המעוותים. היה לה מכנה משותף רחב הרבה יותר עם מאמיניו הוותיקים של וולדמורט מאשר עם אלבוס דמבלדור. היא לא רק שמרה על מקומה הבטוח במשרד, אלא גם קודמה לתפקיד ראש ועדת רישום בני-המוגלגים, שהיה בית דין לא מוסמך והאשים בני-מוגלגים על לא עוול בכפם על כך ש"גנבו" שרביטים מקוסמים אחרים, וכך קיבלו את מקור קסמם.
היה זה משפט שגרתי נוסף של אישה חפה מפשע עבור דולורס, כשהארי תקף אותה בלב ליבו של משרד הקסמים, וגנב ממנה את ההורקרוקס של וולדמורט שנשמר על-ידה בחמדנות.
לאחר מפלתו של וולדמורט הועמדה דולורס למשפט, והואשמה בשיתוף הפעולה הנלהב עם משטרו. בנוסף, היא הודתה בעינויים שגרמה, במאסר ובמוות של מספר אנשים חפים מפשע (מספר בני-מוגלגים ששלחה אל אזקבאן לא שרדו את השהות שם).
מחשבותיה של רולינג...
פעם, לפני זמן רב, קיבלתי הדרכה במיומנות או בנושא מסוים (אני מעורפלת עד כמה שאני יכולה, מסיבות שתיכף יהפכו ברורות) ותוך כדי כך באתי במגע עם מורה או עם מדריכה שלא חיבבתי, באופן נחרץ, כבר ממבט ראשון.
האישה המדוברת השיבה על הסלידה שלי בסקרנות. למה אנחנו נלחמות זו בזו באופן מיידי, מכל הלב ובאופן (מן הצד שלי, לפחות) כל כך לא רציונלי, אני בכנות לא יכולה לומר. מה שנחרת בזכרוני הייתה חיבתה המובהקת לאביזרים מתקתקים. זכורה לי במיוחד סיכת פרפר זעירה עשויה פלסטיק בצבע לימון חיוור, שהיא נהגה לענוד בשיערה המתולתל והקצר. אני הייתי מביטה בסיכה, שהייתה הולמת יותר ילדה בת שלוש, כאילו שמדובר בסוג של גידול פיזי דוחה. היא הייתה אישה די מוצקה, ולא בשנות צעירותה, והנטייה שלה לענוד קישוטים במקומות שבהם (כך הרגשתי) אין שום טעם לקישוטים, ולקחת תיק פצפון שהיה נראה, שוב, כאילו הושאל מקופסת הלבשה של ילדים, צרמה, אני חשה, עם אישיות שמצאתי כהפך המוחלט של המתיקות, התמימות והתום.
אני תמיד קצת מודאגת כאשר מדברים על הסוגים הללו של מקורות ההשראה, כי זה מקומם לשמוע את עצמך מעניק פרשנות מוטעית בדרכים שיכולות לגרום לאנשים אחרים הרבה כאב. האישה הזאת לא הייתה דולורס אמברידג' האמתית. היא לא נראתה כמו קרפדה, היא אף פעם לא הייתה סדיסטית או מרושעת כלפיי או כלפי כל אחד אחר, ואני מעולם לא שמעתי אותה מביעה השקפה אחת שיכולה להיות משותפת עם אמברידג' (אכן, מעולם לא הכרתי אותה מספיק טוב כדי לדעת הרבה על הדעות או על ההשקפות שלה, מה שהופך את הסלידה שלי ממנה אפילו לפחות מוצדקת). עם זאת, נכון לומר ששאלתי ממנה, בהגזמה מזעזעת, את טעמה החולני, המתוק והנשי בלבוש, והיה פרפר קטנטן, עשוי פלסטיק לימוני חיוור, שאני זוכרת כשאני מושיבה את הקישוט דמוי-הזבוב על ראשה של דולורס אמברידג'.
שמתי את ליבי יותר מפעם אחת בחיים לעובדה שטעם מתקתק ללא תקנה יכול ללכת יד ביד עם נקודת המבט המרושעת ביותר בעולם. חלקתי פעם משרד עם אישה שכיסתה את מרחב הקיר שמאחורי השולחן שלה בתמונות של חתלתולים רכים; היא הייתה צרת האופקים והמגנה הזדונית ביותר של עונש המוות, שאי פעם היה לי את חוסר המזל לחלוק עימה קומקום. אהבה של כל הדברים המתקתקים לעתים קרובות קיימת במקום שבו יש חוסר בחום או בנדבה אמיתית.
אז דולורס, שהיא אחת הדמויות כלפיה אני מרגישה את הסלידה הטהורה ביותר, הפכה לתערובת של תכונות שנלקחו מאלה, וכן ממגוון רחב של מקורות. תשוקתה לשלוט, להעניש ולגרום כאב, והכל בשם החוק והסדר, ראויה, אני חושבת, לכל פיסה של גינוי כמו אימוץ ישיר של הרוע של לורד וולדמורט.
שמותיה של אמברידג' נבחרו בקפידה. "Dolores" משמעותו צער, משהו שהיא ללא ספק גורמת לכל הסובבים אותה. "Umbridge" הוא משחק מילים של המונח "umbrage", מצורת הביטוי הבריטית "to take umbrage", כלומר "להיעלב". דולורס נעלבת מכל אדם שמאתגר את השקפת עולמה הצרה; הרגשתי ששם משפחתה מעביר את הקטנוניות ואת הנוקשות של דמותה. קשה יותר להסביר את "Jane", זה פשוט הרגיש נקי ושבע רצון למדי בין שני שמותיה האחרים.
אז מה דעתכם? האם אתם שמחים שזאת הדמות שרולינג בחרה לכתוב עליה? ספרו לנו מה אתם חושבים!
המשך גלישה מהנה,
HPortal - פורטל הארי פוטר הישראלי!
|
0 חרמשים
HPortal - פורטל הארי פוטר -> הארי פוטר - פורטל הארי פוטר ישראלי - HPortal
