רגעים ונשימות || עמית

[חמושה במשקפיים]

כתבתי את הקטע בהשראת החברה הכי טובה שלי.
אני מקווה שתהנו כמו שהיא נהנתה.

החיים מסתכמים ברגעים, נגיעות ומילים, ככה קראתי פעם.
כשאתה מת, והחיים חולפים אל מול עיניך, אתה לא רואה תקופות או שנים; אתה רואה רגעים, מרגיש נשימות, מקשיב למילים.
אתה חושב על הצחוק של אחיך. על הליטוף של אימך, הנשיקה של אביך. אתה חושב על הפעם הראשונה שטעמת את הגשם ואת הפעם האחרונה שהרגשת את השמש. אתה חושב על הפעם הראשונה שמישהו אמר לך שהוא אוהב אותך, ועל הפעם ההיא שהרגשת כאב אמיתי, דוקר בחזה ולא מרפה.
החיים מסתכמים בנשימות, ככה אמרה זמרת אחת. לא ברגעים שגרמו לך לנשום – אלה הרגעים שעצרו לך את הנשימה. נשימה, ועוד רגע, ועוד נשימה, והכל מכלול אחד של נשימות ורגעים, טובים יותר וטובים פחות.
ואני חושבת על דבר אחד שהוא לא רגעים ולא נשימות, לא מגע או זיכרון או כל דבר אחר.
אני חושבת על אהבה.

[Billie Joe Armstrong]

אמא. זה נכון לגביי, אוקיי? כל כך נכון. זה הזכיר לי מוות של סבא שלי שקרה לפני כמעט חצי שנה, קצת יותר, ואני ממש התחברתי לקטע הזה.
באופן תיאורתי זה נכון, וזו רק עוד דרך לחשוב על החיים ועל המוות, ועל מה שבניהם. על איך מרגישים כשאתה חווה כאב, ועל כל השאר.

כתיבה מעולה, וקטע נהדר. ♥