מלכה ||חלי, ל"שלושת הז'אנרים"

[~חלי~]

כל הבלאגן התחיל כשמלכת אנגליה הגיעה אליי מחויכת עם ספל תה בידה.
דפיקות נשמעו בדלת, ואחרי כמה פעמים שהתהפכתי במיטה קמתי. נראה כי לא נשאר אף אחד בבית חוץ ממני. מיהרתי להגיע לדלת והשליח הביא לי חבילה. הבטתי על הדלת הסגורה בכעס. איך הוא מעז להעיר אותי? נכון שהיה שמש בחוץ, אבל עדיין...
בזמן שהתרגזתי פתחתי את העטיפה האדומה וצחקתי. זה היה פסל של מלכת אנגליה, ונראה כי ידה המחזיקה את הספל נעה וחיוכה הבהיר שעליי להצטרף אליה לחגיגה. פתק נפל מהבובה וצחקתי כשקראתי אותו "מקווה שתרצי להצטרף אליי למסיבת התה. תפגשי אותי עוד חצי שעה בארמון המלכותי (הבית שלי). הנסיך המלכותי שלך."
"אוי, שון..." מלמלתי והלכתי לחדרי.

הסתכלתי על השעון והבחנתי שכבר הייתי באיחור. פתחתי את הדלת הצדדית של הבית במהירות ומולי נפרש קיצור הדרך הסודי שלי לבית של שון. החיסרון היחידי היה שהמקום לא מתוחזק, הצמחים לא היו גזומים, ולכן הצמחים הפראיים הגיעו כמעט עד חזי. התחלתי לרוץ בשדה הענקי ולא חשבתי עוד על כלום, עד שבקושי הבחנתי בידיי ובשרוולי חולצתי מלאות הבוץ. ההרגשה הייתה נהדרת לא לעשות משהו מיוחד, פשוט לרוץ. הרגשתי כל כך חיה. לרגע עצרתי- אני לא יכולה להגיע בידיים ריקות. הסתכלתי סביב וראיתי פרח אדמדם ועדין, אז תלשתי אותו בברוטליות. ריחו גם היה עדין. צחקקתי ונשכבתי על הדשא רק לרגע, כדי לזכור את הרגע המיוחד הזה, הרגוע והפשוט. נזכרתי איך שון היה עובר באיזור הזה תמיד כתירוץ להגיע אליי והדייט הראשון התרחש ממש פה, ליד חלון הבית שלי. ניסינו להסתתר בדשא וצחוק רועם יצא מפי. פעם אחת נעלמתי בכוונה רק כדי לראות את הפרצוף המודאג שלו. כשהבטתי שוב על השעון לראות את השעה קפצתי על רגליי במהירות והגברתי את הקצב.

"לא שמעת על פרחים?" שאלתי אותו כשאני מתנשפת ועיניו הכחולות פגשו את מבטי. הרמתי את הפרח, שהספיק כבר לנבול. "מתנה," לחשתי ושמטתי את הפרח מידי.
"טוב גם לראות אותך," חייך ונתן לי להיכנס.
התיישבתי על הספה של שון והיא בתגובה השמיעה רעשים. הוא ישב לידי כשרגלו נגעה מעט ברגלי ופתח את הטלוויזיה בערוץ האהוב עליי.
"אתה יודע," אמרתי אחרי זמן מה והוא הביט לעברי. "אני שמחה על זה, זאת מסיבת יום ההולדת הכי טובה בעולם. לא משהו מפואר, בלי דודות משוגעות שנותנות לי מתנות של ילדה בת חמש, רק להמשיך כאילו הכל כרגיל, וכמובן להיות עם החבר הכי טוב שלי. לא צריך יותר מזה. במיוחד לא איזה חבר דביק, כמו לכל הבנות בשכבה, שהן רק עושות איתו דברים שאנחנו לא רוצים לדעת כל היום. אף אחד לא מבין את זה כמוך, תודה."
"אה..."
"מה עשית?" שאלתי וצמצמתי את עיניי.
"בואי," אמר ומשך בידי לקומה השנייה. הוא הוביל אותי לחדר השינה שלו והחווה בידי לפתוח אותה.
"מזל טוב!" נשמעו צעקות וקונפטי נתפס בשערי.
ראיתי את אמא שלי בין כל שאר המשפחה שלי והיא באה לחבק אותי. הבטתי על שון.
"אתה עשית את כל זה?"
הוא נראה נבוך, אבל ענה. "כן. תראי רוז, רציתי להגיד לך את זה ממזמן, וזה נראה לי הרגע המתאים. אני רוצה להיות הבחור הזה לידך, שמקשיב לכל הקיטורים שלך, זה שתמיד יהיה פה בשבילך," אמר והחזיק בידיי, "החבר הכי טוב שלך. אני יודע שאני כבר החבר הכי טוב שלך, אבל... אני מתכוון ליותר מזה."
"או," נשמעה דודה שלי מתוך החדר.
הבטתי עליו בשוק.
"מה?" זה הדבר היחיד שנפלט מפי.
"אני אוהב אותך, רוז."

"בובת המלכה בהנחה," אמר לי.
"סליחה, מה אמרת?" הזזתי את פניי המרוכזות מחלון הראווה הסתכלתי על הבחור עם העיניים הכחולות.
"את הסתכלת עליה, על הבובה, לא? היא בהנחה."
הבטתי שוב על הזגוגית וראיתי את מלכת אנגליה מחייכת אליי.
"אה..." ניסתי לענות ועצמתי את עיניי כדי להתרכז. "מצטערת, לא. אני פשוט... נפרדתי ממישהו."
"ובגלל זה את מסתכלת על מלכת אנגליה?" שאל המוכר בהפתעה.
"לא," צחקתי, "למרות שלא יזיק לעשות מסיבת תה איתה."
"אז את קונה אותה?"
"כן, בטח, אולי כשאני ארגיש יותר טוב," צחקתי.
"אני שון," אמר.
"רוז."


---
טוב נראלי שהצלחתי... לא רגילה לכתוב קטעים כאלו.
ת"ב?

הודעה זו נערכה ע"י ~חלי~ ב Feb 1 2015, 22:19 PM

[Muse]

היית צריכה לכתוב קטע על הסיטואציה שכתבו עליה בשלב הראשון...

[~חלי~]

נערך ^^

יש ת"ב?